במסיבת יום הולדת, הילדים צולים מרשמלו על להבה פתוחה, וצ'רלי בן השש נכווה בפניו ובידו. אמו, ואלרי, מבהילה אותו אל בית-החולים, ושם מטפל בו ד"ר ניק רוסו, פלסטיקאי מבריק וגבר יפה-תואר.

בתקופת הטיפולים וההחלמה של צ'רלי נרקמת ידידות בין ואלרי לניק, המובילה ליחסים עמוקים יותר. טסה, אשתו המסורה של ניק ואם שני ילדיו, מבחינה בהתרופפות הקשר הזוגי ולא מרפה עד שהיא מביאה למשבר.

מה ההבדל בין ואלרי לטסה? שתיהן נשים צעירות ויפות, משכילות, מודרניות, אמהות. ולמה ניק חדל לאהוב את טסה ומתאהב בוואלרי?

אומנם רק השגרה, הירידה ברמת הטסטוסטרון והמחסור בתחושת ההרפתקה מחבלים באושיות הנישואים?

לב העניין
שתפו אותי

האם האישה האמריקנית הצעירה, המתכחשת לרעיונות הפמיניסטיים ומוותרת על מקום עבודתה כדי לגדל ילדים בבית – כי זה עכשיו שוב "באופנה" – משלמת שלא מדעת מחיר יקר בירידת ערכה בעיני בעלה?

ואלרי, עורכת דין מצליחה המגדלת את בנה לבדה, משלמת מחיר חברתי על בחירתה. טסה, שהעדיפה את הדפוס המשפחתי השמרני, גם היא משלמת מחיר. וניק, המתחבט בין השתיים – האם יש לו כלל דעה בעניין, או שהוא פועל על פי דחפים אבולוציוניים?

פרקי הספר עוקבים לסירוגין אחר מה שקורה לטסה ולוואלרי. יום אחר יום, שעה אחר שעה. לנגד עינינו מערכת יחסים אחת מתערערת ומערכת אחרת קורמת עור וגידים. איזו מהן תנצח?

אמילי גיפין היא עורכת-דין במקצועה, ועזבה קריירה מצליחה כדי להיות סופרת. היא חיברה חמישה רומנים שהיו לרבי-מכר וכונתה "ג'יין אוסטן בת-זמננו". שלושה מספריה עובדו למסך הקולנוע. גיפין חיה עם בעלה ושלושת ילדיה הקטנים באטלנטה וממשיכה לכתוב. היא מחברת רב-המכר אוהבת לא אוהבת, שראה אף הוא אור ב"מטר".

סיפור סוחף, מרתק ומעורר מחשבה על אהבה ובגידה פרי עטה של סופרת מחוננת . לב העניין מאת אמילי גיפין בהוצאת מטר, תרגמה מאנגלית: שרה ריפין, 368 עמודים.

שם הספר
אוהבת לא אוהבת
הלב זוכר לעד
קודם כול אהבה