כאותה מפה טופוגרפית המנסה לתת מידע על צורת השטח, הכי קרוב
למציאות, כך משרטט המחבר סיפורי חיים של שלוש דמויות החיות, כל
אחת בעולם מרתק משלה, בצל שבר גדול.בין אם מדובר בהרחקת עדות
ובבחירה למסור את הדברים בגוף שלישי, כמשקיף או כאיש־סודו של
מי מגיבוריו, ובין אם בגוף ראשון - ניכר כי משהו בדמויות ובסיפוריהן
המטלטלים הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו של המחבר ומסיפור חייו.

אמנון תנעמי, ילד שברח מהפנימייה שבה שהה, נופל למלכודת לא צפויה
ונאנס בצורה אכזרית. "וְעַתָּה אָחִי, הַחֲרֵשׁ!" הוא סיפור ילדותו, התבגרותו
ועיצוב אישיותו – בצל אביו, שחמטאי חולה־נפש, שעל שכמותו אמר
ולדימיר נבוקוב "אין שום דבר לא נורמאלי בשחמטאי לא נורמאלי. זה
הדבר הנורמאלי," ולצד אמו, אחות רחמנייה שהתאהבה ברופא ערבי
ונישאה לו.
חמדת אריאל, בן למשפחה ירושלמית ותיקה, מתאהב בבחורה נשואה.
"חֶמְדַּת אֲרִיאֵל" נוגע ללא פחד בשבר שבחיי הנישואין ומוליך את הקורא
בעדינות אל הסוף הטרגי. סיפור על נטישה כפולה המסופר כמעט בהשלמה
מפי הבעל.
אברהם גולדברג, משורר, יליד מחנה העקורים ברגן־בלזן ) 1946 (עולה
בבוקר שישי אחד לאוטובוס שבו נוהג המחבר. בחיפושיו אחר עותק מספר
השירים שהוציא המשורר האבוד, הכמעט-עיוור, לפני שנים, מתגלים
לשאול בן ציון, נהג אוטובוס תאב דעת ומשורר בפני עצמו, חוטים ושברי
זיכרונות חיים מעברו הסעור של הנוסע.

הסופרת מירי רוזובסקי על "שִׁישִּׁי בַּבֹּקֶר גּוֹלְדְבֶּרְג": "מפגש מקרי בין
המספר למשורר הופך לקשר של חברות אמיתית הבנויה על מילים, שירה
ומנגינות... הסיפור מתקיים על קו התפר שבין המציאות והדמיון, בין
האפרוריות והאכזריות של הקיום היומיומי - לעולם בדיוני, פיוטי, נעלה...
המתח שבין שני העולמות והמפגש ביניהם, שנעשה בסיפור כבדרך אגב,
כעניין שבשגרה, הופכים גם את עלילת הסיפור וגם את המשמעות הסמויה
שלו לטעונים, עמוקים ומרגשים."

שם הספר
פיסת לב