“ראשית כל , לא הכל הלך כשורה.
כשנפתחו שערי ברית המועצות בפני יהודיה, בתחילת שנות תשעים , הקצב לא היה קבוע, טיפין , טיפין החלו יהודים חששנים אלה לצאת את מולדתם , ולהגיע לארץ .
קבלת הפנים לא תמיד היתה מלווה עם חיוך גדול על הפנים, והרבה פעמים הישראלים קבלו את העולים האלה עם פנים חמוצות.
לאט לאט המצב הסתבך והתנאים הורעו וזאת מכמה סיבות: א) השערים נפתחו, והזרם האנושי קלח, וכל חודש מספר העולים גדל מהחודש שקדם לו.
ב) התשתיות בארץ לא היו מוכנות לקליטה המונית, רוב העולים שהגיעו כבר לא שוכנו במרכזי עליה
אלא נשלחו לישובי הפריפריה בצפון ובדרום, ושם מצוקת הדיור גדלה.
ג) קליטת העליה עברה שידוד מערכות, כשהרעיון החדש היה שהעולים קולטים את עצמם.
הם מגיעים לארץ מקבלים סל קליטה, ומנהלים אותו על פי הבנתם, היו הרבה טרגדיות כתוצאה ממדיניות זו, שנבעה מכך שאנשים יצאו ממולדתם שבה היו רגילים לצורת כלכלה מתוכננת על ידי המדינה, והינה הם מגיעים למדינה עם שיטה כלכלית אחרת, של כלכלה חופשית ועליהם הוטלה המעמסה לתכנן את קליטתם בעצמם, אנשים מבוגרים מידי שלא מכירים את השפה ולא את המנהגים ולא את הפרוצדורות, נאלצו לעבור חינוך מחדש, כדי לירכוש את הבסיס לניהול חייהם בארץ, וזה דבר קשה.
ד) העולים החדשים מרוסיה נתקלו ביחס עויין ולפעמים אפילו באלימות כאשר נפגשו בקבוצות של אוכלוסיה חלשה, כאשר שתי קבוצות אלה מתמקדות על אותם אמצעי ייצור המתיחות רק יכולה לגבור
והשסעים בין הקבוצות הופכים לעמוקים בלתי ניתנים לגישור.
ה) העליה הגדולה מרוסיה היוותה שינוי של ממש ביחסי הכוחות בין הערבים הישראלים ליהודים.
הם חששו ודי בצדק שהם ידחקו לשוליים, ורוב אמצעי הכלכלה וההון ינווטו אל העליה, כאשר הערבים יישארו הרחק מאחור. חשש שהיה בו צידוק במידה מסויימת.
ו) העליה הרוסית המסיבית הטילה עומס כלכלי שישראל לא יכלה להכיל אותו, והמדינה נאלצה לפנות לארה״ב כדי לבקש עזרה כלכלית ( בצורת הבטחת ההלוואה של כעשרה מליארדי $), שהאמריקנים עשו בה שימוש וכלי ללחצים פוליטיים על ישראל לויתורים בתחום הפוליטי - לפלסטינאים, שממשלתו הימנית של שמיר לא יכולה להסכים להם , היות שהיו מרחיקי לכת ונגדו את האידיאולוגיה הימנית, דבר שגרם למשבר כלכלי בישראל ובעקיפין לחילופי שילטון בעקבות הבחירות ב1991.
ככל שהזמן עבר, החלו הדברים מסתדרים.
העולים החדשים התחילו למלא את מקומות העבודה שבהם היה מחסור גדול כגון בבתי חולים בכל התפקידים, בשירותים וכו׳ , היות ואחוז בעלי ההשכלה הגבוה בין העולים היה כ 30%, הם החלו משתלבים במקומות עבודה שדרשו ניסיון טכנולוגי וחינוך טכנולוגי גבוה.
בתחום ההשכלה הגבוה מאוד, השתלבותם של הרוסים היתה קשה ביותר היות שמספר המקומות במוסדות להשכלה גבוה היו מצומצמים ביותר, אבל למרות זאת, כוח האדם המשכיל והרב גווני הזה דחף את מצב ההשכלה הגבוהה בישראל בכמה דרגות למעלה, ופתח את הטרנד החדש של מכונים להשכלה גבוהה, מכללות, ובתי ספר טכנולוגיים ברמה אקדמית גבוהה.
אט אט נספגו אותם בעלי ההשכלה הגבוהה מן הרמה הגבוה ביותר והשתלבו בכל רמות האקדמיה הישראלית,
ברור שלאחר כמעט עשרים שנים, התמונה לא כל כך וורודה ויש לאוכלוסיה הרוסית בישראל קווי חיכוך רבים עם הותיקים במדינה.
אולם תהליך הפיכתם לישראלים, ולטמיעתם בחברה הישראלית הולך וגובר, הצעירים שהגיעו ארצה בילדותם, חושבים כמו ישראלים ונקודת ההזדהות שלהם הוא עם מדינת ישראל.
לא תמיד היחסים התפתחו בשלווה ,ולעיתים הם אף חוו זעזועים קשים, אולם כיום ניתן לברך על העליה הגדולה הזאת ששינתה את שיווי המשקל הדמוגרפי במדינה, והצילה את ישראל ממצב שבו חלילה, שיווי המשקל בין האוכלוסיה היהודית למוסלמית היה נעמד על 50/50% מצב שהיה טומן בתוכו איום להפיכת ישראל למדינה דו- לאומית, ואובדם האפיונים היהודיים שלה.
ספר מעולה, בעל תובנות מפתיעות, שלא כולן מעוררות התפעלות ובטח יהיו להן השפעות חזקות בעתיד.
חשוב לקרוא את הספר כדי להבין עד כמה מצבה של ישראל היה מסוכן ואיזה תרומה תרמה העליה
מחבר העמים למדינת ישראל.
טוביה”
