לאורך נישואיהם הממושכים, המעיקים והמטורפים, מצליחים בני הזוג לוֹבָּטוֹ להתנער מכל מה שבמשך עשרות שנים איחד אותם אך גם הפריד ביניהם – הרקע המשותף ממנו הגיעו. ניקולס לובטו וז'קלין קסקורו רחוקים אלפי מילין מאַבּלאר ואלוּאיז, מרוֹמיאוֹ ויוּליָה ומכל זוג נאהבים שמוכר לנו מן הספרות. למעשה מדובר בצמד אנשים קטנים, אבודים ועלובים, שמייצגים את תקופתנו.

סרחיו פיטול משתמש ברגשנות המתקתקה של הבולרו ובהומור האכזרי, המקאברי, שמאפיין את ארצו, ותוך שילוב בין המרכיבים האלה, הוא בורא עולם מקורי, פרוע ורומנטי כאחד.

הביקורות מהללות:
"סרחיו פיטול מפליא לעשות ללהטט והתוצאה משעשעת להדהים."
(לוּס פֶרנַנדֶס דֶה אַלבָּה, אֶל נָסיוֹנָל).

"החיים בשניים מותח ביקורת אכזרית על התרבות שלנו כצרכנית יוקרה, ומהווה בבואה של השאיפות אשר מעמד הביניים במקסיקו ניזון מהן. הרומן מגולל את חלומו הכמוס של כל זוג שמכבד את עצמו לחסל את בן או את בת הזוג – ובמובן הזה מייצג את האומללות האנושית בכללותה, שכן מקורה ברעיון שיכול להיות טוב יותר... החיים בשניים המציא סיפר חדש לגמרי בספרות המקסיקנית."
(רפאל פֵּרֶס גַיי, נֶקסוֹס).