בַּבַּיִת שֶׁל תָּמָר, בְּיוֹם מְיֻחָד, נֶאֱסָפִים אַבָּא אֶחָד וּשְׁנֵי סָבִים לְהָכִין לְתָמָר עוּגָה שֶׁכָּמוֹהָ אִישׁ עוֹד לֹא רָאָה.
תָּמָר נִרְגֶּשֶׁת מְאוֹד, אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ מְבִינָה – עוּגָה שֶׁעֲשׂוּיָה מִמַּקְּלוֹת אַרְטִיקִים וּקְרָשִׁים יְכוֹלָה לִהְיוֹת טְעִימָה?
אֵיזוֹ מִין עוּגָה זֹאת?
מִי יִפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה?
לִיעַד שֹׁהַם, אַבָּא לִשְׁנַיִם, הוּא מְחַבֵּר סִפְרֵי הַמֶּתַח הַמַּצְלִיחַ וְהַנִּקְרָא בְּיִשְׂרָאֵל. סְפָרָיו הָרַבִּים, וּבָהֶם מִסְפָּר חָסוּ י, מִסְדַּר זִהוּ י וּמִשְׂחַק הָרְאָיוֹת, זָכוּ לְאַהֲבַת הַקָּהָל וּלְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת, תֻּרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת זָרוֹת וְהָיוּ 
לְרַבֵּי־מֶכֶר.
נֹעַם נָדָב, אַבָּא לִשְׁלוֹשָׁה, הוּא צַיַּר קוֹמִיקְס, אָנִימָטוֹר, מַרְצֶה בָּכִיר בָּאָקָדֶמְיָה בְּצַלְאֵל וּמִבְּכִירֵי הַמְּאַיְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל.