“דליה רביקוביץ' בשבילי הנה אחת מהמשוררות והמשוררים שלבי שייך אליהם ללא תנאי .עד עכשיו הכרתי את ספרי שיריה למבוגרים .ידעתי שהיא כתבה ספרים לילדים ,אבל לא על שירה לילדים .השיר הזה נלקח מתוך הספר "חגיגה של שירים"-בעריכת מנחם רגב שיצא לאור על ידי עם עובד בשנת 1977. והוא מתחיל כך :

"אני בן חמש וחצי עכשו

ונסעתי באוטו וגם ברכבת

אבל מעולם לא יכולתי לרכב

פשוט על זנבה של ארנבת".


הילד -גיבור הסיפור בדרכו לגן בבוקר ,חושק בהרפתקה למקומות רחוקים .הוא מחליט כי הארנבת היא זו שתיקח אותו לבקר בארצות רחוקות ,בנופים קסומים ולפגישות עם חיות שונות ורבות .

בשיר הזה יש קסם שאיני יודעת לשים את ידי עליו במוגדר. קסם ילדי ,קסם של חופש שאין בו גבולות, קסם ברצון הממשי לאחוז בזנבה של הארנבת כי רק כך אפשר להמריא גבוה ורחוק לאותם ארצות ,נופים זרים ומרהיבים .הלא רביקוביץ’ רומזת שהילד ימשיך לעוף על גבי הארנבת לנופים אחרים וארצות קסומות כשיהיה מבוגר, היש נחמה גדולה מזו בשבילי ?!
-ואני לתחושה הזאת התחברתי מיד.

האיורים הנלווים הנם מעשה יצירתה של שמרית אלקנתי במסגרת עבודתה בקורס ספרי ילדים ב"שנקר",זהו ספרה הראשון . האיורים מרהיבי -עין ,יפים ומרתקים .בכל ארץ שבה מבקר הילד מצוירים הנופים האופייניים לה .החיות- סוסים וצבאים וחיות קטנטנות ,פינגווינים מעופפים וגם לא.בעלי- כנף -החסידות והציפורים. אמצעי התחבורה- העפיפונים המכוניות,האווירונים וסירות מפרש ,והילדים והמבוגרים שחיים בארצות רחוקות אלו. אולם בכל אלה הארנבת מופיעה כאומרת -אני אקח אתכם לחוויה גדולה ,מרתקת ויפה יותר,והיא כלי- הרכב לעולמות האגדתיים שבאמצעותו הילד והקורא נאחזים בו.

הארנבת - היא מין ארנבת מסעות מהירה ,לבנה ,מתוחה ומאורכת עם זנב קצוץ לבן ופרוותי,מרחפת בשיא של זינוק .ברוב התמונות רואים רק את זנבה ורגליה האחוריות המעניקות תחושה של פספוס לרגע במהלך המסע,לבסוף -הילד והקורא מצליחים לאחוז בזנבה של הארנבת ולהרקיע לשחקים יחד עמה :

"וזאת הוכחה וזהו סימן

שאפילו אם יש נדנדה מסתובבת

ואפילו אם יש דובון ושפן

חשוב יותר למצוא ארנבת".



ע"ג הכריכה ובצידה הפנימי מאויירת דמותה של דליה רביקוביץ' וזהו בהחלט הומז' ראוי לכבודה ולספרה הזה, שהשנה מלאו שבע שנים למותה הטרגי .

זהו ספר שכולו יהלום ספרותי נדיר ,שרוח השירה בו מזכיר ניחוח תקופות של פעם . כשהדמיון וההרפתקאות למקומות אחרים נשארים להדהד בראשו של הקורא עוד להרבה ימים ושנים.”