“****




יו נסבו הוא אולי הסופר היחיד שאני יכול לגרור ספר שלו לאורך חודש וחצי, לעזוב לספרים אחרים, לשקול אפילו לנטוש אותו באחד מפיתולי העלילה כי די כבר, אין כוח לשטויות שלו, ובכל זאת לחזור ולאסוף אותו וכמעט לקבל התקף לב במאה העמודים האחרונים בספר, וזאת אפילו שהיה לי מושג די ברור לגבי זהות הרוצח בערך אחרי חצי ספר, ושידעתי בוודאות מוחלטת שהמפקח הארי הולה מצליח לשרוד ונשאר בחיים לעוד כמה פרקים בסדרה. נסבו עד כדי כך טוב בזה.

כבר קלטתי את הקטע שלו. זה כמעט בלתי נמנע, אחרי שבעה שמונה ספרים. הפעם ידעתי שאני הולך עם הלב, ולא מתפתה לזנוח את החשוד שלי, כי נסבו מעולה ביצירת ספק, בייחוד בז'אנר הכמעט פאתטי הזה של "רוצח-שפגשנו-במהלך-הקריאה-שנראה-תמים-אבל-יפתיע-אותך-ברגע-האחרון". הוא נותן לך לחשוד מעט במישהו, ואז מוציא אותו מרשימת החשודים באמתלה סבירה כלשהי (וחד משמעית כמעט לחלוטין), משליך לפתחך עוד שלושה ארבעה חשודים חלופיים כל כך הרבה יותר הגיוניים, כך שאין לך ברירה אלא להתרצות ולחשוד בכשרים עד שאתה מגיע לסוף הספר ומלקה את עצמך על כך שנסבו הצליח להתל בך שוב, כי ידעת, ידעת.

אני מקווה כי תמו הרוצחים הסדרתיים באוסלו. לא ממניעים מוסריים, חלילה. פשוט כי זה ממש ממש מפגר. ולא מתאים לנסבו לעשות מפגר. אין דבר כזה רוצחים סדרתיים. לא עם העקבות המתוחכמים בזירת הרצח וכל הג'אז הזה. זו המצאה של סדרות טלוויזיה. נסבו בעצמו כבר התחיל ללגלג על עניין הרוצחים הסדרתיים בספר הקודם, וראוי יהיה אם יחזור לספרי מתח פשוטים ויעילים, ועל הדרך גם ישאיר על רצפת חדר העריכה כמה מאות עמודים, כי לקרוא מותחן של שבע מאות ומשהו עמודים באנגלית כמעט פורר אפילו לי, גרופי דביק במיוחד, את כוח הרצון.


****”

“הנמר – הארי הולה מספר 8.
הספר יצא לאור בשנת 2009 ותורגם לאנגלית בשנת 2011.

תקציר העלילה

בשיא החורף, רוצח אורב ברחובות העיר. הקורבנות שלו הן שתי נשים צעירות, שתיהן נמצאות עם 24 פצעי דקירה בלתי מוסברים. סיבת המוות היא טביעה. שתיהן טבעו בתוך הדם שלהן. בזירות הפשע לא נמצא כל רמז, התקשורת מרבה בכותרות עסיסיות, ולמשטרה אין קצה חוט.
יש רק אדם אחד שיכול לעזור להם, אבל הוא לא רוצה להימצא.

המפקח הארי הולה מוצא מפלט במאורת אופיום עלובה, לאחר הטראומה העמוקה שחווה מחקירת איש השלג, שאיים על חייהם של האנשים היקרים לו ביותר.
על-מנת להחזיר אותו לאוסלו, נאלצת המשטרה ליידע אותו במצבו הקשה של אביו, הגוסס. הארי מסכים בחוסר רצון לחזור לאוסלו. אין לו שום כוונה, או רצון לעבוד על המקרה, אבל האינסטינקט שלו משתלט עליו כאשר אישה שלישית נרצחת באכזריות בפרק עירוני.

על-פניו נראה שהקורבנות אינן קשורות זו לזו, אבל לא עובר זמן רב, עד שהארי מגלה את הקשר: כל אחת מן הנשים שנרצחו בילתה את הלילה באכסניית הר מבודדת.

מישהו מסמן את האורחים בזה אחר זה כקורבנות הבאים שלו.


שווה ציטוט

הארי וחבר הילדות שלו איישטיין, משוחחים:
אבא שלי אמר ששנאה ואהבה הם אותו המטבע. הכול מתחיל באהבה, שנאה היא הצד ההפוך של המטבע.

האיש הרע מסביר את הפילוסופיה שלו:
הארי הולה ואני מאוד דומים זה לזה. הוא מכור למטרה שמניעה אותו. הוא אדם שעושה את מה שהוא חייב כדי לקבל את מה שהוא רוצה, שדורך על גופות אם יש צורך בכך.”