“בשבוע הבא אני טס לחופשה עם אשתי לדבלין. החופשה הקרבה גרמה לי להחליט בשישי האחרון החלטה נחושה כי הפעם, בניגוד לשלושת הניסיונות הקודמים אתחיל ואסיים את הרומן האירי הגדול מכולם, "יוליסס" מאת ג'יימס ג'ויס (הוצאת מחברות לספרות, 1999, בתרגומה של ד"ר יעל רנן), ואכן עמדתי במשימה כעבור חמישה ימים. אולם לא הייתי מצליח למצוא את ידי ורגלי במבוך שבנה ג'ויס בספרו לולא היה בידי הספר "המדריך ליוליסס" מאת חזי ועפר שלח (הוצאת מחברות לספרות, 2012). 

ג'ויס הוציא מתחת ידו ספר חידתי, פתלתל, מאתגר לקריאה. זו לא קריאה תמה, והקוראים עובדים ומזיעים בסיפור הזה. "למי יש כוח וזמן לצלול, מי בכלל מוכן לעבוד קשה כדי לקרוא ספר" (עמוד 10), שאל עפר שלח בהקדמה למדריך. "‏זה מה שמציעים לכם העמודים הבאים: מדריך הקשור בפרק ידו לזו שלכם, שיוביל אתכם אל מי המעמקים של אחת מיצירות האמנות החשובות בהיסטוריה. עובד חרוץ, שחפר עבורכם במחילות האפלות של הטקסט, ויאיר לכם בפנס בשעה שאתם זוחלים בהן. זה לא אומר שלא תצטרכו לזחול, זה לא אומר שלא תצאו בגדים מלוכלכים וברכיים משופשפות: אבל מישהו כבר היה שם קודם, וחזר כדי לומר לכם כמה המסע מופלא, וכדי ללוות אתכם בנאמנות בזמן שאתם עוברים אותו" (עמוד 11). 

הספר כתב עפר שלח בהקדמה, "הוא פרי רוחו המגביהה לנסוק, אופיו חסר הפשרות ואומנותו הקפדנית של דדאלוס הפרטי שלי, חזי שלח. בנערותי נתקלתי פעם בקטע בעיתון, שסיפר על אבא שלי בהקשר צבאי דווקא, נדמה לי שעל הקרבות שעליהם פיקד במלחמת ששת הימים או ביום הכיפורים. משום מה נכתב עליו בטקסט, ואני לא מצטט במדויק, שהוא "איש יוצא דופן, שניסה פעם לתרגם את יוליסס של ג'ויס". וכך, מהפעם הראשונה שבה שמעתי על יוליסס, הוא נקשר במחשבתי עם אבי, איש ענק כישרונות, אוהב רוח האדם, אשר בנו אהב אותו והוא את בנו" (עמוד 13). לצערו, ציין בכאב, "לא זכינו להשלים את המסע יחד. במאי 2010 נפטר אבי, והשאיר לי הרבה עבודה, עשרות פתקים קטנים שבהם הוא מתקוטט עם ג'ויס על עניינים שביניהם, ובור גדול של געגוע בלב. מאז אני מערה אל החלל הזה את המילים שאתם קוראים עכשיו, משוחח ומתווכח עם אבא דרך קריאת הדברים שכתב, והבור איננו מלא" (עמוד 14). שלח ציין כי מאז שאביו נפטר, הוא יושב מדי יום ליד המקלדת "ופוגש מחדש - כמו סטיבן במשפט הסיום של דיוקן האמן כאיש צעיר - אב קדמון ואומן קדמון, האיש שמרוחו נכתב ספר זה" (עמוד 14). 

"חזי שלח היה מג"ד צנחנים במלחמת יום הכיפורים, איש עסקים, מו"ל, מבקר מוסיקה, מתרגם, עורך ויו"ר מוסדות תרבות רבים, בהם תיאטרון גשר והתזמורת הפילהרמונית הצעירה. בספריו עסק בהיסטוריה צבאית" (מתוך כריכת הספר). בנו, עפר שלח, היה חבר כנסת וכיום הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. שירת בחטיבת הצנחנים כלוחם וקצין, וכמ"פ מילואים נפצע בשירותו בלבנון בשנת 1983. שלח היה פרשן ובעל טור מוביל בתחומי הביטחון, המדיניות והפוליטיקה במגוון כלי תקשורת בולטים במשך כ־25 שנים. ב־2013 נבחר לכנסת ה־19 מטעם מפלגת "יש עתיד", וכיהן בה עד שנת 2020. הוא פרסם מספר ספרים בנושאי צבא וביטחון. ספרם הכתוב היטב שהיטיב לבאר את יקום המורכב והמסובך שברא ג'ויס, סייע לי לנווט, להתמצא ולצלוח את המסע שאכן, כפי שהבטיחו, היה כדאי.

"חייו של כל אדם הם מצבור של ימים רבים" (עמוד 14), ציטט עפר שלח בהקדמה את המשפט היפה ביותר שנכתב בספר, ששם ג'ויס בפיו של סטיבן דדאלוס. "יום ועוד יום. אנחנו עוברים דרך עצמנו, פוגשים שודדים, רוחות, ענקים, זקנים, צעירים, רעיות, אלמנות, גיסים מגיסי־לב. אבל תמיד פוגשים את עצמנו" (עמוד 14). ואכן, זהו תמצית הספר במשפט. אודיסאה מופלאה על יום אפרורי וחסר ייחוד בחייו של ליאופולד בלום, שבו הוא פוגש בכל אלו שתיאר דדאלוס, ושב לביתו. ואנו, הקוראים, לא היינו יכולים ללוותו במסע לולא היה לנו מדריך נוח ומועיל, מצפן, שסייע לנו לשוב בהרבה חזרות שמחות הביתה.”