ספר זה הוא הכרך האחד-עשר בסדרה "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הפורשת תיאור מקיף של התהליכים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בקהילות הללו.
בהשוואה לקיבוצים יהודיים אחרים במזרח התיכון הייתה יהדות תורכיה, שעיקרה ישב במרכזים ההיסטוריים במערב אנטוליה, יהדות גדולה, מגוונת, שורשית ותוססת. עד מלחמת העולם הראשונה היו קהילותיה ליבת היהדות העות'מאנית, וקהילת אסתאנבול הייתה קהילה ראשה היושבת בבירת האימפריה.