מאז ראשית ההתיישבות החלוצית בעמק יזרעאל, בשנת 1921, נתפש העמק כחוד החנית של העשייה ההתיישבותית-ציונית בארץ, ונוצרה סביבו תרבות שלמה: בצד הבנייה והעמל צמחו גם שירים ופזמונים לרוב, שנפוצו בכל רחבי הארץ. היצירות הללו שיקפו את ההווי הייחודי לעמק, ובו בזמן גם עיצבו את הדימוי הרווח של העמק בתרבות המתחדשת של ארץ ישראל ולימים מדינת ישראל.