הספר שלפנינו הוא ראשון מסוגו העוסק באופן ביקורתי במשטרה ושיטור בישראל. בניתוח נוקב מציגה המחברת כיצד, תחת המטרייה של בעיות ביטחון פנים, המצדיקה מישטור מתרחב והולך של החיים הציבוריים והפרטיים ואיבטוח המרחב הציבורי, מתרחשת חדירה הדרגתית ומעמיקה של המשטרה וכוחות שיטור אחרים למרקם החיים החברתיים והפוליטיים.
הספר מציג את השינויים הדרמטיים באופני השיטור, תוך הפעלה אגרסיבית של סמכויות השיטור ומנגנוני השיטור השונים, במיוחד של התנהגות הנתפסת כמאיימת על המשק הניאו-ליברלי (במיוחד פעילי שמאל, עניים, מהגרי עבודה), ומיסגור של בעיות חברתיות בתור איומים אסטרטגיים הספר דן בהתפתחותם של מנגנוני שיטור חדשים (חברות אבטחה, משטרות עירוניות, אכיפה אזרחית ושיטור קהילתי) ובתהליכי ההפרטה של השיטור. שדמי מצביעה על זליגת סמכויות הבטחון הציבורי והעברתם לגופים עיסקיים הפועלים לכאורה בשם החוק ולעיתים ללא חוק. כך נוצרים הפקרה של הפרט ואי-שוויון ברמת הביטחון האישי והציבורי ובמיוחד של האוכלוסיות המוחלשות (ילדים, נשים, ערבים, פליטים, עולים חדשים) והמרחב הציבורי הופך ממרחב פתוח ונגיש לכול, למקבץ של מרחבים הפתוחים לאוכלוסיות חזקות וסגורים וחסומים לגבי אוכלוסיות אחרות.
הספר מציע את המושג שיטוריזם (policism) כמסמן את האידיאולוגיה הרואה בכוח השיטורי דרך עיקרית להתמודדות עם תופעות חברתיות, במקום לטפל בשורשיהן. זהו שיטור הבנוי על הנחלה הולכת וגדלה של תחושת הפחד ותרבות חירום. השימוש במוטיבים אלה מקנים לגיטמציה לשיטור לא מבוקר ושימוש בכוח באמצעות גורמי אבטחה פרטיים המתעצמים לכוחות כלכליים ופוליטיים. כך מתרחשת מול עינינו פגיעה בחירויות יסוד, וכרסום משמעותי בעקרונות הדמוקרטיים של המשטר ובריבונות המדינה.
הספר מציע גם אלטרנטיבות לשיטור הניאו ליברלי, במיוחד חזרה מושכלת לשיטור ממלכתי.
ד"ר אראלה שדמי הייתה קצינת משטרה בכירה, והאישה הראשונה בקורס פו"מ (פיקוד ומטה) לקצינים בכירים של המשטרה. חוקרת ומרצה בתחומי הקרימינולוגיה, הסוציולוגיה של המשטרה, ולימודי נשים ומיגדר. זכתה במלגת פולברייט לפרופסיונלים מצטיינים. פעילת שלום ופעילה פמיניסטית.