“אני לא בטוחה שיהיו פה ספויילרים אבל למקרה שכן אני מזהריה
אהבתי את הספר כי הוא לא היה כמו שציפיתי.
כשחברה שלי סיפרה לי עליו וקראתי את התקציר הבנתי שמדובר על תקופת השואה(ואני כמעט כמו כולם, חושבת ששואה זה עצוב וכאלה..)
אבל לא!
לא בספר הזה ,הספר הזה הוא מראה דברים מנקודת מבט שונה...דברים חדשים לא מוכרים לרוב האנשים(בזכותו ידעתי שהיטלר התאבד בעצמו..לא ידעתי את זה לפני הקריאה)
בקיצור הספר יפה”

“-הביקורת מכילה ספויילרים-
הספר 'בחזרה אל הבונקר' מאת אורה מורג מתאר נושאים לא מוכרים לנו, לנוער. כמו הבונקר של היטלר, ארגון הנוקמים ומעליליהם ומשפטי נירנברג.
הספר עצמו הוא טוב מבחינת עלילה, הוא זורם, לא מעיק ובקטעים מסויימים אפילו מצליח למתוח. אמנם, זה לא הספר הטוב ביותר של אורה מורג. לדעתי גם בחירת הנושא המרכזי - הבונקר של היטלר. בני נוער רבים יכולים להירתע מכך...הספר הוא באמת לחובבי היסטוריה מושבעים ולמעריצי סדרת הספרים ההיסטורית של אורה. בסה"כ העלילה טובה ודי מקורית...לא משהו שקראנו בעבר. הקטעים שהכי אהבתי בספר הם ההתגנבות של פטר ועופרה למשפטי נירנברג. ממש יכלתי לתאר את זה בראשי ולחוש את הצמרמורת והמתח יחד איתם. יש תיאורים רבים של מוות בסיפור, אבל הם לא יכולים להיות חלק בלתי נפרד בעלילה..הם נחוצים ואפילו מעניינים ומותחים. כמו החלק שבו פטר מנסה להגיע בזמן לאהובתו שהורעלה בידי אימו, אך נכשל. לדעתי הספר מותח, אבל לא מספיק. המשחק בזמנים מוצא חן בעיני מאוד, האיורים המדהימים שעוזרים להיכנס לספר עצמו גם כן ודבר ההיסטוריון המעניין בספר פותר את כל השאלות שנשאלתי בתוך תוכי.
לסיכום. בסה"כ ספר טוב ומותח, שכיף להעביר איתו את השבת ואפילו יותר מזה. אומנם, יש לאורה ספרים מותחים ומומלצים ממנו...
עכשיו נותר לחכות לספר הבא בסדרה :)”

“ספר נחמד, אבל לא הכי טוב של אורה מורג, לדעתי.אתחיל מהדברים הטובים: הספר מעניין, עצוב ומסופר בצורה מעניינת. הוא מספר על אירועים היסטוריים חשובים ומעניינים שלא ידועים כמעט לכולם. אני לא הייתי יודעת עליהם אם לא הייתי קוראת את הספר.
אולם, היו שני דברים שהפריעו לי בספר. הראשון הוא חוסר הבהירות שבו.לדוגמא, לא ברור איזו מערכת היחסים יש בין עופרה, הנערה היהודיה, בת לניצולי שואה מישראל, ופטר, הנער הגרמני שהיה בתנועת הנוער הנאצית (כתוצאה משטיפת מוח)- מה הם בעצם? ידידים? חברים טובים? נאהבים? האם עופרה כועסת על פטר מכיוון שהוא היה פעם בתנועת נוער היטלרית? וכו'.
הדבר השני שהפריע לי בספר זה היה החירות הספרותית המוגזמת, (לעניות דעתי), שנטלה אורה מורג לידיה. למשל: לא הייתה הפסקה במשפטי נירנברג כפי שמסופר בספר.
לזכות הספר ייאמר, שבסוף יש "דבר ההיסטוריון" שמפרט מה קרה באמת ומה הסופרת הוסיפה כדי לקדם את העלילה.
אורה מורג היא סופרת מצויינת, אך היא די אכזבה אותי בספר הזה. [אבל זה לא אומר שאפסיק לקרוא ספרים שלה..:)]”

“במילה אחת- מושלם. אין שום מילה אחרת לתאר את זה. פשוט מושלם.”