“במראה הנבואה המופלא שבתחילת ספר יחזקאל, רואה הנביא מתוך החשמל דמות של ארבע חיות אשר מראיהן כגחלי אש, "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" (יחזקאל א,יד).
'רצוא ושוב' זה, המתאר מצב של תנועה אין סופית של קרבה ונסיגה, מתפתח בתורת הסוד הקדומה ('ספר יצירה') ובחסידות כתיאור של מצב חיים נפשי-קיומי שבו נמצא האדם בין אם כעובדה ובין אם כמצב אליו יש לשאוף.
באופן כללי ניתן לתאר את ה'רצוא' כרצון וכהשתוקקות האנושית התמידית להתעלות מעל הקיים, לחרוג מן הקטנות והבנאליות אל הספונטני מלא ההשראה. ה'שוב' הוא ההכרה והמודעות אל החיים כפי שהם, שלא בצורה אוטופית. קבלת דרישות החיים המסועפות והבלתי נגמרות והקיום הקונפורמי בתוך המסגרת הקיימת.

כל זה הוא מעין מבוא לספר של אלחנן ניר שהוא בעיקר מסע קיומי-אמוני-לירי מחכים הסוקר את המתח הזה שבין הרצוא לשוב, בין האקסטטי למקבל העול, בין הפראי והטבעי לבין התבוני והמיושב, על פי תורתם של גדולי החסידות והפילוסופיה היהודית בעת החדשה, תוך כדי השוואה והשראה מהוגים, משוררים וסופרים מכל גוני הקשת העולמית. כאשר כוראוגרפיה פנימית זו של הנפש באה לידי ביטוי בחיי האדם במישורים קיומיים שונים: בין האדם לאלוהיו, בין האדם לעצמו, ובין האדם לאחר.

אנסה להציג בתמצית את עיקרי הדברים:
הבעל שם טוב (מייסד תנועת החסידות) תפס את הרצוא והשוב כתנועת חיים הכרחית דווקא מפני ש'תענוג תמידי אינו תענוג', כלומר עיקר העניין הוא לא לאבד את השגרה, אלא לפרוץ ולחרוג ממנה, אך לדעת גם לשוב אליה. דווקא היכולת להתקיים נכון ב'שוב' - 'בשטחים המתים' של החיים - מייצרת את האפשרות להגיע ל'רצוא' אמיתי ועמוק שאין בו בריחה מן החיים אלא האדרתם.
אצל תלמידיו הבולטים של הבעש"ט התפתחו כיוונים שונים: בעוד שר' אלימלך מליז'נסק ראה ברצוא את התכלית, כאשר לדידו אין הכרח לקטנות, ויש תמיד לשאוף לפרוץ את המערכת המוגבלת של החיים לעבר האין סוף. אצל ר' שניאור זלמן מלאדי (האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד) דווקא השוב הוא תכלית הבריאה. לדידו הרצוא הוא אמנם עוצמתי ומלא השראה, אבל בשל כך הוא גם חולף, לא יציב ועם סבירות גבוהה של שבירה. דווקא עיצוב השגרה התקינה, והיחסים הבין אישיים השקולים הנבנים בתהליך איטי ומדוד, לאור הארות הרצוא, היא תכלית האדם.
בתווך נמצאים ר' נחמן מברסלב והראי"ה קוק אשר אמנם רואים בתנועת הרצוא אידיאל אליו יש לשאוף, אך יחד עם זאת מוצאים דווקא בשוב את העצמאות האנושית ואת האפשרות לבנות עולם מוסרי הנדרש לזוטות ואינו מסתפק ברגשי דבקות מיסטית קצרים העלולים אף להביא לידי ניהליזים קיצוני.
אחרון חביב הוא הר' סולובייצ'יק הרואה, כדרכו, את השילוב והניגוד הדיאלקטי של תנועת החיים הזו הנעה בין הרצוא לבין השוב כאידיאל שאליו יש לשאוף. לעולם הנפש תמצא בכף הקלע שבין שתי החוויות המנוגדות הללו.

זהו ספר מיוחד ומרתק הכתוב נפלא והמציג את הזוית היהודית הייחודית אל מול הקונפליקט העתיק הנידון בתרבויות שונות בהגות, בשירה ובספרות.

מומלץ מאוד.”