ספר זה מגיש מבחר מתורגם של מאמרים שכתבו סופרים ואינטלקטואלים יהודים בהונגריה בשנים 1926-1908 וראיונות עמם. כיצד רואה כל אחד מהם את זהותו היהודית וכיצד הוא מציע להתמודד עם הבעיה היהודית? שאלות אלו עומדות במרכז המאמרים. מבעד לרקע היסטורי ותרבותי שאינו מוכר לקורא הישראלי עולות בחיבורים אלו שאלות יסוד המוסיפות להעסיק אינטלקטואלים יהודים גם בימינו.
הכותבים והמרואיינים מייצגים פנים שונות של יהדות שניתן לכנותה פוסט-אסימילטורית. רבים מהם מתמודדים עם שאלת יחסם למורשתם, שהתרחקו ממנה בתהליך ההתבוללות, ועם הדרך שבה הם רואים את המתח בין האוניברסלי לפרטיקולרי בזהות היהודית. תוך כדי דיון זה הם למעשה יוצרים שיח יהודי מתחדש בעל אופי אקזיסטנציאלי. בסוגיות המעניינות העולות במאמרים באה לידי ביטוי אמביוולנטיות עמוקה ביחס לזהות היהודית, פרשנויות שונות מוענקות לנצרות כדרך להגדרת הזהות היהודית, וניכר יחס מורכב של משיכה ודחייה כלפי הרעיונות הציוניים.
המבוא לספר מעגן את המאמרים והראיונות בהקשרם ההיסטורי והרעיוני בתולדות הונגריה ויהודיה ומציג תמונה כוללת של הסוגיות העקרוניות הנידונות בהם. אחרית דבר מציגה את הרקע הביוגרפי של הכותבים ושל החוגים הרעיוניים שמהם באו וקושרת כמה מן החיבורים המתורגמים למפעלם הספרותי הרחב של כותביהם.
עורכי הקובץ הם ד``ר גיא מירון וד``ר אנה סלאי. גיא מירון היסטוריון, דיקן מכון שכטר למדעי היהדות וחוקר במכון לחקר השואה ביד ושם. מחקריו מתמקדים בשאלות של זהות וזיכרון בקרב יהדות מרכז אירופה הדוברת גרמנית והונגרית במאה התשע עשרה ובמאה העשרים. אנה סלאי חוקרת בכירה ועורכת בתחום הספרות ההונגרית. לימדה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריה עוסקים בפעילותם של סופרים יהודים ובייצוג היהודים בספרות ההונגרית מתחילת המאה התשע עשרה ועד תקופת השואה.
סדרת ``פרשנות ותרבות``
בעריכת פרופ` אבי שגיא
האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה; אדרבה, עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, והיא איננה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית.
ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי.
סדרת הספרים ``פרשנות ותרבות`` עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות. סדרת הספרים כולה מתייחדת בניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתגרת.
