“מאמרי מופת. האם ניתן להעז ולהגיד שלא כדאי לקרוא? שהיה טרחני או לא נגיש לציבור הקוראים?
זה ספר כזה שנפל לידי ואמרתי לי לעצמי , יאללה תשכילי קצת למען ההידע הכללי בעיניינים ברומו של עולם.אחרי חצי מאמר התחלתי להבין שאני בצרות והגיע הזמן להתחיל למרקר כדי לקטוף את הפירות של העץ האליטסטי הזה. עכשיו תשאלו את עצמכם אם בא לכם לפתוח ספר ולמרקר אותו כאילו היה מטלה במסגרת לימודכם .
מצד שני , יש פה כמה פירות שקטפתי שהם ממש מציאה: מאמרו של סטיבנסון להגנת הבטלנים הטוען שבמקום לגדוש את זכרוננו בפסולת מילים עדיף אם נעשן סיגר טוב ונכיר מגוון טיפוסים מעניינים .
יש מאמר על העושר וניצול הממון לתועלת הציבור ( אולי אני אשלח אותו לתשובה או דנקנר..)
ככה המשכתי לי לאט לקרוא עד שנתקלתי במאמר העוסק בחינוך שחיברה חנה ארנדט המנתח באופן מבריק את המשבר בחינוך והצורך לדבריה לחזור ללמידה במובן הישן ולזנוח קצת את המשחק כלמידה.עוד רעיון מוצלח שלה היה ללמד משהו את המורים לפני שמכניסים אותם לכיתות.את ההורים היא מאשימה בהתנערות מאחריות וביטול הסמכויות שלהם כגורם מתווך לילדיהם.
המאמר החותם את הספר קורא לשמר את האיטיות כחלק מסגנון חיים תוך שהוא מתאר בחן רב כיצד כלי התקשורת מבדרים אותנו למוות ומתבל בתרחישים בהם לא רחוק היום בו נציע ליקירנו ספר כמתנה והתשובה המתקבלת היא: " לא תודה, יש לי אחד". אבל לדעתו יש עוד מקום לאופטימיות כי יש נטיה גוברת לקרוא ספר שני.
אז? הספר הזה מצריך לדעתי הרבהה סבלנות ורצון טוב .

הוא לא בזבוז זמן חלילה אבל אין סכנה ממשית להשאב פנימה מרותקים.”