“הספר מחולק לכמה שערים. חלקו הראשון "חגים וערכים" עוסק בחגים, מקורותיהם והערכים הגלומים בהם. חלקו השני "חגים בספרות וספרות חגים" עוסק במקום שיש לחגים בספרות ותפקידם הערכי בשירות יצירות ספרותיות מפורסמות. חלקו השלישי "חגיגים – הגיגים על חגים ועל הוראת החגים" עוסק בדרכים שונות בהן ניתן ללמד חגים ולהנחיל מורשת וערכים. חלק זה מתאים הן להורים, המבקשים להעשיר את דרכי החינוך לילדיהם והן למורים ואנשי הוראה. בפתח הספר נערך דיון על מידת הקשר שיש לחגי ישראל לטבע. מובאות גישות שונות במחקר הטוענות לשלילת הטבע, אולם בהמשך מוסבר יפה כיצד בחגים היהודים נכרך הרובד הטבעי-חקלאי עם הרובד ההיסטורי לכדי אירועים רבי פנים ומשמעויות. בהמשך מובאת סקירה היסטורית המתחקה אחר מקורותיהם ואופן התפתחותם של כמה חגים, שבאמצעותה מומחש התהליך ההארמוני והמאחד. סקירת הרבדים השונים הקיימים בחגי ישראל והניתוח האבולוציוני והערכי שלהם נעשה באופן מעורר, מרתק ומשכיל.
האדם החילוני, שאינו מאמין, יימצא בחלק זה תכנים עמוקים ורלוונטיים שיכולים להעצים את קשריו אל מסורת החגים, גם מבלי שיקיים מצוות. נדמה שגם האדם הדתי, המאמין, יימצא בספר עניין. כך או אחרת גלומה בו הצעה מעניינת לגישור. חבל שההתייחסות המפורטת בספר מתייחסת רק לכמה מהחגים (לסוכות, חנוכה, ט"ו בשבט ופסח). אומנם אחרים, כולל חגים ומועדים מודרניים (כגון יום הזכרון ויום העצמאות) מוזכרים בשער השלישי, אך ההתייחסות אליהם שם קצרה מאד. ניכר בספר שהוא אסופה של מאמרים שנכתבו בתקופות שונות ולצרכים שונים. משהם לוקטו יחדיו לא תמיד העריכה הומוגנית וזורמת. בהקשר זה תלוש במיוחד חלקו הרביעי והאחרון של הספר "הרומן שלי עם אלוהים" שהוא בגדר מניפסט אישי לחלוטין והגם שהוא מעניין, אין הוא קשור לספר.”