“זהו סיפורה של תמרה, מושבניקית חמודה וסטודנטית לצילום, שמתחברת למרצה שלה, נכנסת להיריון ממנו ונישאת לו. חלומותיה נדחקים אל שולי חייה כאמא ורעיה. ביום אחד, בעלה הוגה רעיון נפלא: מפגש בין סטודנטים ישראלים לסטודנטים פלסטינים- שגרירי שלום.
ביום המיועד, מגיע נציג אחד בלבד: שריף מסאלחה. בחור צעיר, חכם, חדור מוטיבציה וחולמני. חלומו הוא להיות מוזיקאי. התוכנית יורדת לטמיון בגלל שרק נציג אחד מגיע, אך שריף מתבלט בפקולטה למוזיקה. תמרה מתלווה אליו בתור צלמת ומתבקשת לתעד את שהותו ולהוציא ממנו סיפורים.
הדברים מסתבכים ברגע ששריף חייב לחזור לעזה-אישור שהותו הסתיים. מאורעות קשים מתפוצצים בעזה ובארץ.
תמרה מחליטה לעזור לו והוא הופך להיות שוהה בלתי חוקי.
סיפור זה הוא לא רק סיפור של מחשבה תמימה של קיום מגעים ידידותיים במטרה לקדם את השלום בין שני העמים. סיפור זה שופך אור על דינמיקה של חיי משפחה, בדידות, חברות, תלותיות, עימות בין חברים ובני זוג, אובדן ותחושות בגידה ותחושות של דחיקה לשוליים. זה סיפור של הגשמה עצמית, של אנוכיות המאפילה על חיי הסובבים אותנו, על תובנות אישיות והתבוננות עצמית פנימית. איש לומד את מהותו דרך תלאות חייו. האור הנכבה בעיניים לאור המציאות הקשה שנוחתת כמו סטירת לחי מצלצלת על לחיו של אדם עם ראיה ורודה המביט בחייו בשקיקה ואופטימיות. איך אדם רואה את עצמו ואת סביבתו? איך ניתן להסתכל לאחר בעיניים כשבראש ובלב מחשבות ותחושות שונות ודומות בו זמנית? האם ניתן להמשיך הלאה? האם ניתן להגשים את החלומות? האם ניתן לסלוח ולהתגבר על הצלקות לאחר שהגלידו? מה הוא חופש? והיקר מכל: מה הוא בית?
רומן אקטואלי בעיניי גם בימינו. כל כך אמיתי, כל כך אנושי, כל כך על זמני וכל כך ישראלי. ספר זה משקף את המציאות שלנו ואת חיינו מתחת לעננת הקונפליקט ההיסטורי הזה של שני העמים, בני הדודים, המנסים עתה להתפייס ועתה חוזרים אחורה. מומלץ בחום.”

“הספר הזה מורכב משתי שכבות:
- המערכת הזוגית של תמרה הסטודנטית עם המרצה מיכאל שהופך לבעלה.
- הקשר עם שריף שבא לארץ מעזה להשתלמות.
הקשר של תמרה עם מיכאל משאיר אותה להיות הילדה/ נערה חסרת הביטחון והכנועה.
הדבר משליך גם על התנהגותה במערכות בין אישיות חיצוניות, כמו האירגון לשלום שאליו היא מתנדבת וכו.
התיאור אמיתי וקל להתחבר ולהבין אותו.
החלק השני הופך את הספר לפמפלט מיסיונרי לא ברור.
שריף מתואר כאן כמעט כמין ישו קטן, סובל את חטאות משפחתו,עזה והשלטון בה וכמובן הישראלים, הכיבוש עוולות הישראלים ואי יכולתו לממש את הפוטנציאל שלו.
הוא כמובן הופך בסוף לשב"ח בארץ ולא חוזר לעזה כדי לעשות מה שמכונה ביהדות "תיקון עולם" אפילו קטנטן.
מה נאמר ומה נדבר כמו בשיר
"PUT THE BLAME ON THE KIBUSH OH"
דרך אגב בעצם הוא משמש ככלי לשחרור מתחים בין ג'ודי ובעלה. וגם בזה שריף תופס את תפקידו של ישו.
אמן ואמן.”