דרום־אפריקה כישות פוליטית מודרנית קיימת זה 350 שנה – מאז ייסדה חברת הודו המזרחית ההולנדית את מושבת הכֵּף ב-1652. בשטח שבו הוקמה המושבה, ובמרחבים העצומים שנוכסו בהדרגה אל מה שהפך ב-1910 לאיחוד הדרום אפריקאי, התקיימו עוד לפני כן ישויות פוליטיות שונות שהמתיישבים האירופאים והאימפריות שתחת חסותן חיו שִיעבדו חלק מהן, הכחידו אחרות, כוננו ישויות חדשות במקומן ולבסוף הטמיעו אותן אל תוך מנגנון המדינה הדרום אפריקאית שהלכה והתפתחה.
ארבעת העשורים שבהם התקיים משטר האפרטהייד היו חלק מרכזי בתהליך המורכב הזה. אולם אי אפשר לצמצם את ההיסטוריה הדרום אפריקאית לסיפור עלייתו ונפילתו של משטר האפרטהייד. יתר על כן, את אי־השוויון המבני בין האוכלוסיות בדרום־אפריקה לא יצר משטר האפרטהייד, ופירוקו של משטר זה לא הביא אלא להעמקה ולהקצנה של אי־השוויון.
זהו סיפור הגירותיהן של אוכלוסיות שונות מרחבי אפריקה, אירופה ואסיה ובתוככי הטריטוריה הדרום אפריקאית. מאבקיהן זו בזו הובילו לעיתים להכחדה של חברות שלמות, לנישול ולשיעבוד, ותמיד גם להיטמעות, שבמשך מאות שנים הוכחשה או נתפסה כחולי מאיים. זהו סיפור חישולן של זהויות לאומיות ובראשן זו האפריקנרית, ושל תנועות התנגדות ודמוקרטיזציה, שלאחר עשרות שנות מאבק קנו את הערצתו ותמיכתו של עולם שלם, שניצב מתרגש עם בחירתו של נלסון מנדלה ב-1994 לנשיאה הראשון של דרום־אפריקה הדמוקרטית.
ד"ר יהונתן אלשך הוא חוקר במחלקה להיסטוריה ב-University of the Free State בדרום־אפריקה.