לעזאזל עם הבוס המניאק הזה, הוא לא בן אדם אני אומר לך, אין לו לב, אין לו לב. כמה פעמים אמרתי לו, אני לא מסוגל לעבוד בסידור הזה, שייתן לי סידור אחר, אני לא מסוגל. יש לי משפחה להאכיל, הוא לא מבין? הוא לא מבין? מה כל-כך קשה פה להבין? הנה אני מתקרב..... כוס אמק רועדות לי הידיים, כולי מסריח מזיעה. אלוהים תעזור לי אלוהים, רק תיתן לי לחזור בשלום לרות שלי ולילדים, רק בשבילם אני עושה את זה, רק בשבילם. שיהיה ירוק הרמזור, שיהיה ירוק, ירוק...ירוק...ירוק... אדום! אדום! למה? למה? למה זה מגיע לי?!


בועז תירגע , תירגע אני אומר לך, תירגע, תנשום עמוק...תנשום, תנשום – איזה תנשום? אני מת כל הסיוט הזה חוזר אלי... הריח השרוף הזה, יש לי בחילה, כל הדם, כל הדם, הזעקות, הכול מפוזר ידיים, נעליים, חלקים של האוטובוס ועוד דם דם ודם... אללה יסטור ... ארור ארור הצומת הזה, הגבעה הצרפתית הזאת ומי שהמציא אותה. הנה עוד מחבל מתאבד מתקרב שם לתחנת האוטובוס. מה יש למניאק הזה בעגלה? מה הוא סוחב שם? התחנה מלאה אנשים, אלוהים, אלוהים.... מה הקטע של הרמזור הזה לא מתחלף, בני זונות, יאללה...יאללה. ירוק, ירוק יש אלוהים, תודה לאל ירוק...


מה קורה פה? למה היא לא נוסעת? תיסעי כבר סעי ירוק את עיוורת? מי המטומטם שנתן לך רישיון? בת-זונה סעי כבר סעי.... צופרים לך גם חירשת? כולם עוקפים מימין רק אני תקוע פה עם המשאית המזדיינת הזאת.


"גברת, גברת תפתחי ת'חלון...גברת מדברים אליך תעני.... גברת את בסדר? את נושמת?" "היי הלו תזמינו אמבולנס!" "שמישהו יזמין פה אמבולנס!" "הלו אדון תתקשר תזמין אמבולנס! תראה מה קרה לה זאת, התעלפה פה באמצע הצומת." ממש מצאה לה מקום להתעלף לי...עוד שנייה וגם אני מתעלף.


מוזר היא נושמת, יש לה דופק. יש לה מזל שהיא יפה כזאת, תראה איזה יופי, התלתלים שלה כמו זהב נוצצים. נראית כמו היפהפייה הנרדמת – שוכבת לה פה בנחת מחכה לנסיך. ומי בא? מי? בועז... על הבכתו!