“נחשפתי לספר דרך נכדתי הנפלאה, שקראה בו בשקיקה ואף ציטטה ממנו למכביר. שמחתי לגלות שכבר בגילה הצעיר היא מיטיבה להעריך ארוטיקה מרומזת, השופעת מבין דפי הספר –

"... רד נא מהר, שב עליי";

"ציץ ציץ צויץ, פי פי פי... קומי, שימי פיך עם פי, גרגר לך וגרגר לי";

וכמובן, השיר שמעלה על-נס יחסים חד-מיניים בין בנות המין היפה – "בנות שתיים, בובותיים", המלווה גם באיור המקסים שעל הכריכה. מסר חשוב מאין-כמותו בעידן זה.

בנוסף, אמרו לי כילד "יגעת, עמלת - תאמין". ציפורים שמופיעות במערכה הראשונה קן יופיעו בהמשך, ואכן הקתרזיס, הקרשנדו, לא איכזב והגיע בעמוד האחרון במלוא ההדר בהדרן עם "קן לציפור".

יחד עם זאת, הספר איננו חף מכשלים.
ראשית, יש לציין את אי-מספור העמודים שלי באופן אישי פוגם בחוויית ההתמצאות בו.
שנית, לעניות דעתי (הקובעת בלבד) האיורים אינם מוצלחים.
שלישית, הספר נפתח בשיר "נדנדה" (המכונה "נד-נד" בשפת העם), שהוא כידוע בגדר "התותחים הכבדים" של ביאליק, דבר שמעיד על שיקול דעת לקוי ביותר שכן השירים שמגיעים לאחר מכן מהווים נפילה שלא מצליחה לשמר את הרמה הגבוהה, או בקיצור – "עלה ורד, ורד, ורד, רד, רד".
רביעית, לא ברור כיצד זכה ביאליק לתואר "המשורר הלאומי" לאחר שכתב שירים כמו "דב" (הייתי מפנה אתכם לעמוד שבו מופיע, לו היו מצוינים מספרי עמודים) –

"בא, בא – מי הבא?
דובא רבא, רברבא!
צועד צעד והתרפות,
כבד בשר, כבד כפות,
בא, בא – ברוך הבא,
דובא רבע, רברבא!"

השיר סתום בעיניי ופשרו לוט בערפל, וגם נכדיי לא מצאו בו מן הטעם האירוטי, הספרותי או הלירי כהוא-זה. כולי תקווה שלא עוררתי כעס בדבריי ושלא יאתרו את האיי.פי פי פי פי פי שלי בשל כך.

אסכם את חווית ההערכה שלי בשני כוכבים.
כמו כן, ניתן לרכוש ממני את הספר.
כמו כן, בנימה אישית, אבקש המלצה למוביל אמין באזורי עבור תכולת דירה. אפשר בשבת.”