“כותרת הביקורת: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ"(משלי, כה,טז)

התחלתי לקרוא והוקסמתי, סיפור על אהבה בין נער לנערה, מיסטי, הקושר את המוות והמתים לאהבה, כתוב בשפה משנאית, מרוחקת, בגוף שלישי, המוסיפה לקסם של הסיפור.
תוספת מפתיעה היא התחלת הסיפור בשיר נושא, מין אודה למוטיב העיקרי שלו.
הסיפור אינו מתאר לעומק את הגיבורים ויש בזה תוספת לאותה מיסטיקה.
הנער עם המפוחית מייצג את העולם החופשי, הבלתי תלוי ואילו הנערה קשורה למוות, הי מבקשת להעיר אותם בנגינתה.
מלא ציפיות, ניגשתי לסיפור השני סיפור ושיר על ארוטיקה טהורה. גיבורנו מחליף בגדים ומאבדם לאחר מפגש מרתק עם נפקנית.
היקיצה מהחלום מענינת, לטעמי ניתן היה לעצור דקה לפני היקיצה, ולמנוע את הסיום ה"חינוכי".
וכאן מתחילה ההידרדרות. הסיפורים הבאים בעלי מתכונת זהה: שיר פתיחה, שפה משנאית, כתיבה בגוף שלישי, ביטויים וסיומים "חינוכיים".
הסיפור החמישי(שירת השועל) מכיל משל יפה , אבל החלק ה"מוסרי" והמרכיבים האחרים מעמעמים את האפקט הזה.
אין הרחבה בדמויות , ברקע ואין ניסיון לשנות , נקודת מבט( אולי אישית), הצגה מנקודת מבט אחרת ולא של הגיבור ועוד.
וכאן באה התחושה שמופיעה בכותרת הביקורת
רעיון מצויין , על ידי יוצר מקורי הדורש הנחיה איך לגוון כתיבה כדי לא לאבד את ענין הקורא.”