השפה היא בבואה של תרבות, וטינגו הוא ספר מטורף ומצחיק שממחיש את הטענה הזאת באופן מופתי. הוא מתבסס על החוכמה הקולקטיבית של יותר מ-280 שפות, מסודר לפי נושאים ומאפשר להתרשם מתפיסות תרבותיות שונות לגבי מזון, גוף האדם, סקס, ובעצם מה לא.
נָחוּר, למשל, היא מילה פרסית (רוב דוברי הפרסית ודאי אינם מכירים אותה) שמשמעותה נאקה שלא תיתן חלב עד שלא ידגדגו את נחיריה. אָרֵאוֹגָ´רֶקפּוּט, מילה בשפת אינוּאיט, פירושה להחליף נשים לכמה ימים בלבד. מילים רבות מתארות דברים שלא ייאמנו: מתי ולמה, למשל, יוגדר גבר כמָרילוֹפּוֹטֶס – לוגם-אפר ביוונית עתיקה? והאם באמת השתמש אי-פעם סמוראי יפני בפועל צוּג´י-גירי, שמשמעו לבדוק חרב חדשה על עובר-אורח?
אפשר למצוא בספר לא רק מילים וביטויים שאין להם תרגום מדויק בשפות אחרות, אלא גם, במיוחד למהדורה העברית, מילים שנשמעות אותו הדבר בעברית ובשפות שונות, ומביעות דברים שונים לגמרי. וכמעט שכחנו: משמעות המילה טִינְגוֹ בשפת איי הפסחא היא לשאול מחבר חפצים בזה אחר זה, עד שלא נשאר לו שום דבר בבית.
"ספר ששום מדף ספרים ראוי לשמו לא יהיה שלם בלעדיו."
סטיבן פריי
אדם ז´אקו דה בואנו החל להתעניין בשפות זרות כשעבד כתחקירן בתכנית הטלוויזיה QI בבי-בי-סי. עד מהרה הוא הגיע לרמה של ווֹקָבּוּלְיוּ (רוסית: תשוקה למילים בשפה זרה). בזמן שנבר ב-280 מילונים, ב-140 אתרי אינטרנט ובספרים רבים העוסקים בשפות, הוא פיתח ללא ספק סָמְלֵרמָני (דנית: שגעון אספנות), נעשה כמעט לגמרי פיסֵליךְ (גרמנית: מבולבל עד כדי כך שאינו מסוגל לתפקד), וברגע האחרון ממש ניצל מקָרוֹשי (יפנית: מוות מעודף עבודה). כעת הוא מתכונן לנְגְלָיָפּ (אינדונזית: לנדוד הרחק מהבית ללא מטרה).