"ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים... מאות... עשרות...".
כשבני ישראל היו במדבר העמידו עליהם שופטים, שרי אלפים, מאות, עשרות, ובחשבון קצר נגיע שעל כל 8 אנשים היה שופט.
לכאורה תמוה, וכי היה בניהם כ"כ הרבה גניבות ומריבות שהיו צריכים כ"כ הרבה?
אמנם יש הבדל בין תפקידו של השופט בימים ההם לבין תפקידו של השופט בזמננו.
ויובן הדבר ע"פ סיפור: אלכסנדר מוקדון התארח אצל מלך אחד ובדיוק באו לפני המלך שנים לדין. אמר אחד: קניתי אילן וחפרתי מתחתיו ומצאתי אוצר, ואמרתי לו קח אוצרך כי קניתי ממך אילן ולא אוצר. והשני אמר: כמו שאתה מפחד מעונש של גזל גם אני מפחד. וכאשר מכרתי לך האילן מכרתי לך אותו עם כל אשר בו. אמר המלך לאחד יש לך בן? אמר לו כן. שאל המלך את השני: יש לך בת? אמר לו כן. אמר להם המלך: שיינשאו זה לזו והאוצר יהיה שלהם. היה אלכסנדר תמה. אמר לו המלך אם היה דין כזה בארצך, איך היית דן? אמר לו הייתי מוריד את הראש של זה ושל זה ולוקח את האוצר לבית המלך. אלו משפטים של פעם ודברים כאלו יכולים להתעורר הרבה. ולכן היה צריך הרבה שופטים. אבל בימינו מריבות מסוג הזה כמעט ואינם מצויים.
בריאות כהלכה
מה בין טייס לרופא?
מדוע עם רופא אנשים הולכים וחוקרים האם הוא מומחה לפני שהולכים אליו. ואילו כאשר אדם נכנס למטוס לא שמענו שיבקש מהטייס את תעודותיו או המלצות?
ההבדל הוא פשוט - כי הטייס טס איתך ואם הוא עשה צעד שגוי - חייו בסכנה כמוך!
לעומתו הרופא לא נמצא איתך על שולחן הניתוחים, הוא חותך אותך, אבל הוא לא בסכנה. לכן מבררים עליו היטב.
שלום בנייך - מסירות נפש לחינוך מסופר על הרידב"ז שבשנות חייו האחרונות הגיע לבית הכנסת באחד מימי החורף הקרים מאוד וביקש לעלות שליח ציבור שכן באותו יום חל יום הפטירה של אמו ע"ה . אמרו לו הגבאים מה החשיבות לצאת מהבית החם בקור עז שכזה הרי אתה עלול לחלות ח"ו.
וכשהגיע לקדיש יתום לפתע צעק קולו וגרונו נחנק מדמעות, בקושי רב הצליח לגמור את הקדיש.
הקהל לא הבינו על מה ההתרגשות הרי אמו נפטרה לפני 45 שנה. אחד העיז ושאל: מה פשר בכי זה?
אמר להם אני אספר לכם: אבי היה מתפרנס בכבוד מבניית תנורי חורף, והייתי אחד מהילדים היחידים שהוריהם יכלו לשלם למלמד שילמד את בנם תורה, אך לרוע המזל נסגר המפעל של אבי, ולאבי לא הייתה פרנסה ולא היה לאבי לשלם למלמד והחוב הצטבר לחמשה חודשי לימוד.
המלמד הודיע להורי כי לא יוכל להמשיך ללמד אותי תורה אם אבי לא ישלם את החוב, הורי המסכנים קבלו את הבשורה במורת רוח, ומיררו בבכי כי קשיי הפרנסה היו קלים בעיניהם לעומת המחשבה הנוראה שבנם יעקב דוד יפסיק ללמוד תורה, שהייתה קשה עליהם יותר פי כמה.
ובינתיים התפרסמה מודעה בקהילה שהגביר מחתן את בתו ומחפש תנור לבתו הנישאת ומוכן לשלם הון עתק למי שיבנה תנור לבתו. כשהגעתי הביתה אמי חכתה שאלך לישון, ואז אמרה לאבי: "בעלי היקר אנחנו נפרק את התנור שלנו וניתן אותו לבתו של הגביר ובכסף שנקבל נוכל לשלם את החוב למלמד של יעקב דוד". ומה יהיה אתנו ? זעק אבא, הלא הקור הוא לא נסבל, אמי לא התרגשה ואמרה: "נלבש עוד בגדים, נרוץ בתוך הבית ונתכסה בעוד שמיכות. אבל בלעדי לימוד התורה של יעקב דוד אין לנו טעם בחיים כלל".
ועם דמעות ישבו אבי ואמי ופרקו את התנור, עבר עלינו חורף קשה מאוד, אך תמיד אמא אמרה: "חום התורה שלך שווה לי יותר מתנור החורף".
אמר הרידב"ז : עכשיו אתם מבינים למה אני מתרגש כשאני אומר קדיש על אבא ואמא שלי.
הליכות ביתה -- הלכות טבילת כלים לאחר מלחמת מדין אנשי הצבא לקחו את כלי מדיין כשלל, נצטוו שחייבים להסיר האיסור שנבלע בכלים ממאכלי מדין. שנאמר: "אך במי נידה יתחטא" ומכאן הוסיפו שבכלי גויים גם בכלים חדשים חייב טבילה. שהרי גם ישנים אם ליבנם חייבים לאחר מכן טבילה. והטעם שמובא בספרים הוא משום להוציא את הכלי מטומאת נכרי ולהכניסו לקדושת ישראל. [הבית היהודי]