עקרונות הארכיטקטורה בעידן ההומניזם (1949) הוא ספר מכונן בחקר הרנסנס אשר לא איבד מערכו גם היום, יותר מיובל שנים מאז שפורסם. בספר זה יוצא רודולף ויטקובר (1971-1901) מתוך התבוננות חדת אבחנה בצורות ארכיטקטוניות לעיון בתוכן, ובתוך כך קושר את העיצוב הארכיטקטוני ברנסנס עם עולמם של ההוגים ההומניסטים של התקופה, ועל ידי כך גם עם המסורת רבת הגלגולים של הפילוסופיה המערבית שראשיתה בעת העתיקה. גישתו הפרשנית מוציאה את הדיון מהתחום הטכני, כביכול, ומעגנת אותו בתולדות המחשבה בכלל.


ויטקובר מצליח לגעת בהיגיון הבסיסי של מלאכת התכנון הארכיטקטוני, ועל כן השפיע ספרו ישירות ובעקיפין על השיח והמעשה בארכיטקטורה במשך חצי מאה. כך, למשל, פרשנותו ההיסטורית הצטלבה באופן מפתיע עם עבודתו התכנונית של בכיר הארכיטקטים של התנועה המודרנית, לה קורביזיה. ואכן, מחברים היום רואים בעקרונות הארכיטקטורה בעידן ההומניזם חיבור חיוני להבנת ההיסטוריוגרפיה של התנועה המודרנית דווקא. דומה שהרלוונטיות העכשווית של החיבור הזה טרם פגה.

ברמה עמוקה יותר זהו ספר על הומניזם, שכן הלמדנות הקפדנית של ויטקובר היא בבחינת הצהרה הומניסטית ערכית. ההומניזם שלו רוכש חריפות מיוחדת כאשר אנו יודעים שהספר נכתב בלונדון על רקע מלחמת העולם השנייה, ושכתב אותו פליט יהודי מגרמניה, במכון המחקר המהולל של אבּי וארבורג – אשר אף הוא הוברח מגרמניה ברגע האחרון.


עקרונות הארכיטקטורה בעידן ההומניזם הוא ספר חיוני לארכיטקטים, לחובבי תולדות האמנות ולכל מי שמבקש להכיר את מורשת ההומניסטים של הרנסנס ואת מקומה בתרבות העכשווית.


לספר מצורפת הקדמה רחבת היקף ומעמיקה מאת ד"ר רון פוקס, אשר גם תרגם את הספר. רון פוקס הוא היסטוריון של ארכיטקטורה ומרצה בכיר בחוג לתולדות האמנות; קיבל הכשרה כארכיטקט בטכניון, שם גם כתב את עבודת הדוקטורט שלו.