גדי הוא צבר, בן הדור השני לתקומה.
שש להיות חייל.
שש לקרב, ומאמין כי טוב למות בעד ארצנו.
רק תנאי אחד הוא מציב לעצמו: לא למות בתול.
גיוס "מאו מאו", מאי 1957 לחיל השריון מביא עמו מציאות חדשה של שׂררה, אימונים ורעות . בתוך כך גדי מחזיק עין פקוחה וראש קטן – להיעלם ככל האפשר משרירות ליבם של מפקדים. וברקע החופשות, הערגה לגוף אישה, לקרבה, לאהבה. ופתאום זו מרים, קרן האור שהבליחה ללב חייו.
"שנות חיינו היפות ביותר" מצייר תמונות ערות מתקופת השירות הסדיר בחיי ישראלי בראשית העשור השני למדינה. רומן על התבגרות מהירה מדי מתוך המפגש עם המוות, עם ההשפלה, הגאווה והפחד. ובעולם האחר ישנם הבית, העיר, החופשות, והורים העיוורים למתחולל בנפשו.
רומן חניכה על הזכות לחופש, הזכות לחיים ועל הזכות הגדולה לאהבה