“כל פיזיקאי מתחיל יודע שכשכלי המדידה נוגע במושא המדידה, המדידה כבר אינה מדוייקת. במה דברים אמורים? איך הם נוגעים לסיפור שאת הסקירה עליו תקראו מיד?
נועם הוא מורה לקולנוע, במאי הנוהג לצלם סרטי תעודה שיופיעו בערוצי הדוקו השונים. בסרטו השלישי הוא מנסה לעקוב אחר זוגות צעירים ולבחור לו כאלה שישמשו את סרטו החדש. הוא בוחר את יוסי, יפיוף בהיר שיער וירוק עיניים משכונת התקווה, שעובר מצלמה בקלות וזו נכנעת לו ללא התנגדות. מנגד קיימת כריסטינה, חברתו של יוסי, הכובשת מסך בזכות עצמה, הן בשל יופיה והן בשל החספוס שלה, ישירותה וסיפור חייה הבלתי שגרתי.
יוסי הוא בוריס לשעבר, שעלה לארץ בגיל 4, מחק את זהותו הרוסית הקודמת, שינה שמו ומסתובב וגם מתנהג כישראלי לכל דבר בשכונת התקווה. ההצעה של נועם לשמש מושא לסרט שיצולם על שכונת התקווה ויוסי יהיה הגיבור הראשי נשמעת משכנעת מלכתחילה. עד כאן לא מסובך במיוחד. אבל יוסי מובטל מעבודה וסתם כך להיות מצולם ובמעקב מתמיד ללא אגורה בכיס נראה לו קצת לא במקום. בקשה לקבל תשלום נדחית על הסף בטענה שמצולמים לסרטי תעודה לא מקבלים בדר"כ תשלום כלשהו, בטח לא בזמן הצילום.
איך זה מתקשר לפיזיקאי שבתחילת הסקירה? נועם אינו בוחר להיות הזבוב שבקיר ותו לו. מבחינתו, קצת התערבות להעצמת הדרמה אף פעם לא הזיקה. אלא שהחומרים נפיצים דיים וההתערבות של נועם יוצרת לא פעם פיצוץ לא נעים. הוא גם מעדיף שמושאי הצילום שלו יעשו הכל כשהמצלמה בסביבה ופועלת, בנוכחות פיזית אחד על אחד ומחוברים למיקרופון אלחוטי. אחרי ככלות הכל, בוסי הוא תסריטאי, סופר ולמד משחק, וכל החומרים האלה מוכרים לו מלפני ומאחורי המצלמה.
יוסי נמצא בשלב עדין בחייו, מכור לטיפה המרה ומריץ שורות של קוק בסופי שבוע. כולו בן 23, גר עם אמו המבולבלת ורחוק מאביו, שבחר לנטוש את המשפחה ולברוח לארה"ב. ממול, כריסטינה חיה עם אמה ואביה, סרסור בעברו, כזה ששלט ביד רמה באימפריה של זנות, עשה הון ואיבד הכל, אבל ממש הכל, בהימורים. עכשיו הוא נכה, חולה וחסר כל ערך. כריסטינה היא בת יחידה, כזו הצריכה לפלס את דרכה בחיים ולא אחת היא זו המראה מי לובש את המכנסיים בזוגיות ומה מתחבא אצל מי שם עמוק בתחתונים.
ברקע נמצא גם סמי, יריבו/חברו ובן גילו של יוסי, כוכב עולה בשמי הספרות והמספרות. המספרה הראשונה שלו בשכונה מכניסה לו כסף רב וזה רק מעצים את רגשי הנחיתות של יוסי. אם נוסיף לזה שכריס(טינה) גם עובדת אצלו והיא בו בזמן חברה ולאחר מכן גם אשתו של יוסי, רק מעיבה על כולם.
נועם בוחר לתמרן את השלישיה הזו ופיצוצים לא מאחרים להגיע. הסיפור קורם עור וגידים, הישירות של כולם וגילוי הלב מול המצלמה מעוררים השתאות עד כדי כך שכדי להרגיע ולהרגע צריך מדי פעם לזמן את נועם אם הוא לא במקרה שם עם המצלמה. לפעמים זה מרגיע ולפעמים הדם עולה לראש וכל הפיוזים קופצים.
בדרך יש גם את האחים יניב ואסף, תמר חברתו של יניב, הסבא משיח ועוד כמה דמויות צבעוניות מי פחות ומי יותר.
כבר בספרים הפותחים את טרילוגיית שכונת התקווה "הירח ירוק בואדי" ו"פרא אציל" הוכיח בוסי שלכתוב הוא יודע. גם לרגש ולהפעים. גם בספר הנוכחי הוא הראה את זה, קצת בפראות, קצת בסטייה לחלקי סיפור שלא מיד מתקשרים עם שאר החלקים. אבל אי אפשר לקחת ממנו את היכולת לספר סיפור משכנע ובעל נפח רגשי ניכר, להצחיק וגם לגרום לכך שלחלוחית פורצת לה פתאום בזוית העין.
סוף הסיפור אינו טוב, אבל יש תקווה. האמירה דע מהיכן באת ולאן אתה הולך מקבלת משנה משמעות כאן. רוב יושבי השכונה באו מהמיץ של הזבל. אספקת הזבל לשכונה לא פוסקת לרגע וגם המיץ לא תמיד מתנקז טוב. מעטים מצליחים להרים ראש כמו סמי, בגדול, ויוסי, בקושי רב. את הסיפור קוראים ובולעים בשקיקה. יש שיעקמו את האף ויש שיאמרו, כמוני, שבוסי יודע לתת כבוד לשפה, לדמויות שלו, לסיפורים הלא יאמנו ולעטוף הכל בעטיפה משכנעת.
חזק מאוד.”
