אין חולק על כך, שהרב אברהם יצחק הכהן קוק הוא הוגה דעות נועז ומחדש, שהניח את היסודות האידיאולוגיים של הציונות הדתית. אך האם גם בתחום ההלכה והפסיקה היה הרב קוק מקורי ומחדש, או שמא בתחום זה היה רב חרדי מן הטיפוס הישן, שמיישר קו עם פוסקי דורו?
מי היה הרב קוק כפוסק – חדשן או שמרן? בדיוק בשאלה מורכבת זו עוסק ספרו של בן-ארצי.
בניגוד לחוקרים רבים מציג כאן המחבר את יצירתו ההלכתית של הרב קוק בתקופת יפו, שממנה עולה דמות של פוסק חדשן ומהפכני, שמציב אלטרנטיבה ציונית ברורה מול הפסיקה החרדית.
יצירתו ההגותית וההלכתית של הרב בתקופה זו מניחה יסודות ליצירה הלכתית, המתמודדת באומץ עם האתגרים הגדולים של תקופתנו כתקופת הגאולה.
הסיסמה שטבע הרב קוק: "הישן יתחדש והחדש יתקדש" לא נשארה סיסמה ריקה.
המחבר, ד"ר חגי בן-ארצי, תושב בית-אל, הוא מרצה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת דויד ילין ומדריך פדגוגי להוראת תלמוד והלכה במכללת ליפשיץ בירושלים.