בַּבֹּקֶר כְּשֶׁקַּמְתִּי, גִּלִּיתִי הַפְתָּעָה:
עַל הַיָּד הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי צָמְחָהּ לָהּ נְקֻדָּה.

אֵיזֶה כֵּיף! נְקֻדָּה כָּזֹאת חֲמוּדָה,
עֲגֻלָּה, אֲדֻמָּה וּשְׁמַנְמַנָּה.

אַחַר כָּךְ נִבְהַלְתִּי נוֹרָא - אוּלַי זֶה רַק חֲלוֹם,
וְאֵין שׁוּם נְקֻדָּה?
שִׁפְשַׁפְתִּי חָזָק אֶת הָעֵינַיִם, וּבִמְקוֹם אַחַת - גִּלִּיתִי שְׁתַּיִם...
שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת וַעֲגַלְגַּלּוֹת, שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת כָּל כָּךְ יָפוֹת.
הספר "נקודה" מספר בהומור על מחלת ילדות שצצה במפתיע, על הסקרנות שהיא מעוררת וההתמודדות עימה, עד שבסוף היא נעלמת (ולפעמים חבר אחר מבקרת...).