אני מתעוררת משנה
שוב האוזניים
כל-כך כואבות.
כל הילדים ישנים.
המטפלת מזמן הלכה,
אין ברירה, צריך לקום מן המיטה.
אני נעמדת מתחת ל"שמרטף"
הוא כל-כך גבוה
אני כזאת קטנה,
צריך לדבר ממש חזק שמשהו ישמע:
"שומרת לילה בואי לגן ציפ"!
אני אומרת הכי חזק שיכולה
אחר-כך אומרת לעצמי:
"תבכי, תבכי, אפילו שאת לא רוצה".
אין ברירה
רק כך השומר יבוא יותר מהר.