סיפור פיוטי, מלא תום וקסם על כוכב וילד.
הגיע זמנו של זֶרח להיות כוכב נופל והוא פוחד. גם הילד נולי שוכב במיטתו פוחד מהחושך. באותו לילה מתרחש הפלא: כוכב וילד נפגשים ונוסכים אומץ זה בלב זה. הספר יוצר הקבלה מופלאה ומרתקת בין מה שמתרחש בשמים למה שמתרחש בארץ. התהליך הדומה שמשתקף כתמונת ראי בין שני העולמות, מעצים את החוויה, את ההנאה ואת הפורקן הרגשי. בשני העולמות הורה מעודד את ילדו החרד. אבא ירח שר לבנו הכוכב:
לְכָל כּוֹכָב יֵשׁ יֶלֶד
אֵי שָׁם, רָחוֹק־רָחוֹק.
עוּף לְמַטָּה, עוּף עַכְשָׁו
הָבֵא לוֹ אוֹר וּצְחוֹק.
ובארץ אמא מספרת לבנה נולי:
לְכָל אֶחָד יֵשׁ כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְגַם לְךָ יֵשׁ כּוֹכָב.
לאחר שנותרו לבדם – נולי הילד במיטתו מול הלילה החשוך, וזֶרח הכוכב בנפילתו לאדמה, מתחולל המפגש המרגש ביניהם: זרח נופל לשלולית ונולי רץ החוצה בפיג'מה להושיט לו עזרה. המפגש האינטימי ביניהם הוא שיאו של הסיפור:
הַכּוֹכָב שָׁמַע אֶת דְּפִיקוֹת לִבּוֹ שֶׁל נוּלִי
וְנוּלִי שָׁמַע אֶת דְּפִיקוֹת לִבּוֹ שֶׁל הַכּוֹכָב.
"נָכוֹן שֶׁאַתָּה הַכּוֹכָב שֶׁלִּי?" שָׁאַל.
"נוּלִי, אֲנִי הַכּוֹכָב שֶׁלְּךָ וְאַתָּה שֶׁלִּי."
כשזֶרח הכוכב חוזר לשמים הוא משאיר לנולי טיפות של אור במתנה ונולי שומר אותן בקופסת הלילה, שלא ילכו לאיבוד. הסיפור מסתיים בניצחון מחויך של האור על החושך:
מֵאָז אוֹתוֹ לַיְלָה, טִפּוֹת שֶׁל אוֹר מְהַבְהֲבוֹת בְּקֻפְסַת הַלַּיְלָה.
כְּשֶׁנּוּלִי פּוֹתֵחַ אֶת הַקֻּפְסָה, הַחֹשֶךְ בּוֹרֵחַ.
הַחֹשֶךְ הוּא פַּחְדָן גָּדוֹל.
הוּא פּוֹחֵד אֲפִלּוּ מִטִּפָּה קְטַנָּה שֶׁל אוֹר.
את הסיפור מלווים איוריה מלאי האווירה של תמר נהיר-ינאי, מאיירת ומעצבת מוכשרת. תמר איירה גם את ספרה הקודם של שלומית כהן-אסיף, "שריקת הברגולים".