הלילה שבו מת היורש היה ליל אימים. ברקים, רעמים וגשם עז - ומעבר להם השתוללו גם האימה, החרדות, השמועות והמזימות, ערפל סמיך של פחד וזוועה שתושביה של מדינה קטנה תחת שלטון רודני התרגלו לחיות בתוכו.

האם האיש שאמור היה לרשת את השלטון אכן התאבד, כפי שנטען בהודעות הרשמיות? או שמא הירייה שפילחה את ראשו נורתה על ידי מתנקש - כפי שטענו סוכנויות הידיעות הזרות?

"היורש" הוא מותחן פוליטי מהפנט, המשחזר בדיוק מצמרר את ההתרחשויות באלבניה של שנות השמונים - ימי השלטון הקומוניסטי של אנוור הוג'ה. למרות שהיא שוכנת באירופה, אלבניה הייתה אז מוקפת חומה אפלה ובלתי חדירה, חומה של נקמנות, משפטי ראווה, הוצאות להורג וטרור מאורגן.

היורש, ראש הממשלה שעתיד היה לקבל לידיו את מושכות השלטון, נמצא מת, לאחר שהוחשד בריגול ובגידה במולדת, אך נטען גם כי הוא סבל מדיכאון והחליט לשים קץ לחייו. סיפורו - המבוסס על מאורעות אמיתיים שהסעירו את טיראנה בירת אלבניה - הוא סיפור של מציאות שבה הפחד מחלחל לחיים מכל סדק, סיפור על תאוות כוח וניצול חולשות אנוש, סיפור שחזר על עצמו לא רק באלבניה - אלא בכל מדינה שאי פעם נאנקה תחת עולו של דיקטטור.

איסמעיל קדארה, הסופר האלבני הגולה שבערוב ימי השלטון הקומוניסטי במולדתו (ולאחר שהכריז כי הספרות היא אויבתה הטבעית של הדיקטטורה) קיבל מקלט מדיני בפריז, מספר את סיפור הדמים, החשדות והתככים בשפה צלולה, כמעט רגועה, ועם זאת סוחפת ומסעירה.

באמצעות כתיבה רווית ביקורת, הומור ואירוניה ועל ידי התבוננות מנקודות המבט האישיות של כל מי שחייהם הושפעו מן האירועים - החל בבתו של היורש, שאהבתה נגזלה ממנה ולאחר מכן גם אביה, דרך האדריכל שתכנן את ביתו המפואר והפתולוג החושש לבצע נתיחה בגופתו וכלה ביורש עצמו, המדבר מן הקבר - קדארה מצליח להעיר לחיים את אחת הפרשיות המורכבות והמסקרנות בתולדותיה של אלבניה.

לאיסמעיל קדארה, החולק היום את זמנו בין פריז לטיראנה, הוענק באחרונה פרס מאן-בוקר על מכלול יצירתו, ובשנת 2005 נכלל ברשימת המועמדים לפרס נובל לספרות.

שם הספר
גנרל צבא המתים
הפירמידה (מהדורת 1992)
השנה השחורה / מצעד הכלולות קפא בקרח - הסדרה #
התאונה