"הרמתי את השפופרת ועדיין מנומנם שמעתי קול לא מוכר נוקב בשמי המלא ושואל אם אכן זה אני. אישרתי כי זה אני, בנימת כעס קלה על שהעיר אותי בשעה כה מוקדמת. המטלפן התנצל והציג עצמו כיעקב מהמכון הפתולוגי ביפו. עתה הייתי גם מופתע וגם נרגש."

שיחה מפתיעה זו, הפותחת את ספרו השלישי של עמוס בלס, תוליד בהמשכה סיפור מרתק, סיפור מעשיהם וקורותיהם הגלויות והחסויות של מספר צעירים וצעירות נועזים, מאז ימי המלחמה הקשים באירופה ועד לימינו.
המחבר מגולל את הצלחתם המרגשת ולעתים המאוד מפתיעה של גיבורי ספרו ללמוד, כל אחד בדרכו השונה ובמלוא עוצמתו, להתמודד עם קשיים ואובדן ולגבור עליהם. גיבוריו לומדים כיצד להילחם ולהשתקם, כיצד ליהנות ולאהוב בעוז. גם בהתבגרותם הצעירים המנוסים לא מתעלמים מעקבותצ עברם ומצלקותיו, ומצליחים להפיק מהן החלטות בנוסח: "מעז יצא מתוק" לטובת חיי ההווה שלהם, ושל הדור הבא אחריהם.
מעגלי החיים פותח מחד גיסא צוהר לזוועות ולעוולות שבני אדם מסוגלים לבצע איש כנגד רעהו, כנראה מתוך שכנוע פנימי שהם פועלים לטובת עצמם ולטובצת מדינתם ואמונתם. מאידך גיסא, מנסה המחבר, מהנדס ומרצה במקצועו, לפנות אל הגיונו של הקורא לשקול ולהחליט בעצמו האם גורלו ומהלכיו בחיים מכוונים מכוח אמונות דתיות, כוחות על-גשמיים נרכשים או מורשת אבות, או שהוא אדון השולט ומנווט את החלטותיו ומעשיו.
מגיל צעיר ועד לזקנה, בעת קשיים ובעת הנאה ממשיכים גיבורי הספר להתלבט ולתהות על כוחן של דתות, הרגלים ואמונות להשפיע או אף לכפות עלינו מעשים, שאולי לא היינו מבצעים על דעת עצמנו. השאלות והתהיות הן רבות יותר מהתשובות, והוכחות אין. מעגלי החיים ימשיכו לסוב, ואנו, בני האדם, נמשיך להיותכ נראה היצורים היחדים שמסוגלים וחייבים - לחשוב ולהחליט.

שם הספר
הצעקה האילמת
חלום או מציאות
מהוללות לבדידות