הספר ח´ליל ראאד, תצלומים 1948-1891 הוא הראשון -בארץ ובעולם - המוקדש לפועלו. ראאד צילם במשך כשישה עשורים, יצר גוף עבודות משמעותי ופיתח שפת צילום ייחודית קלאסית. אף כי תיעד גםאת המזרח הקרוב ואת הקהילה המקומית בכללותה- היישוב היהודי הישן והחדש, פליטים ארמנים ועוד, לב עבודתו מוקדש לתיאור החיים העשירים של האוכלוסייה הפלסטינית. הוא נתן להם נוכחות ונראות שלא היו מצויים כמעט בצילום הזר של הארץ במחצית השנייה של המאה ה-19 או בצילום היהודי והציוני של ראשית המאה ה-20, שהעלימו והדירו אותם באופן מגמתי.
ראאד החל לצלם בארץ ובסביבתה בתוך מציאות שהייתה ספוגה בהשפעת הקולוניאליזם המערבי בכלל והצילום הקולוניאלי בפרט. הצלמים הזרים העדיפו לתעד את המקומות המקראיים, את המקומות הקדושים ואת נופי הארץ מבעד למבטם האירופוצנטרי, וסיפקו את "ההוכחות החזותיות" לכך שהעולם התנכי נשתמר, קפא, וכי המציאות בארץ הקודש היא של עולם בלתי מפותח, הניתן לכיבוש מערבי. ראאד, שגדל על ברכי הנצרות והסיפור התנכי, הושפע במידת מה מהשקפת עולם זו, הכליא בעבודתו ממאפייניה ובנה גוף עבודות "מעורב", היברידי. כבן המקום שנתן ביטוי משמעותי לקיום הפלסטיני, הוא העמיד ייצוג חלופי לדפוס הקולוניאלי אך בה בעת חיקה ואימץ היבטים שונים מדפוס זה. עבודתו מצביעה בעיקר על האופן שבו חוו ופעלו תושבי המקום נכוח השקפות העולם המערביות שנכפו על האזור, ולאחר מכן על המורכבות ושניות היחסים שנולדו בעקבות המצב הקולוניאלי. כן משתקפת ממנה ביקורתם של חוקרים והוגי דעות כלפי הקולוניאליזם.
ד"ר רונה סלע היא אוצרת וחוקרת המתמקדת בתולדות הצילום המקומי ובהיסטוריה הוויזואלית של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. סלע הייתה אוצרת הצילום של המוזיאון תל-אביב לאמנות ואוצרת וחוקרת של תעורכות רבות. פרסמה ספרים, קטלוגים ומאמרים רבים, ביניהם צילום בפלסטין / ארץ-ישראל בשנות השלושים והארבעים (2000), "כפרי פלסטין הנפקדים נוכחים" (2006,2009), שישה ימים ועוד ארבעים שנה (2007), "היסטוריה מצולמת של פלסטין" ולעיון הציבור, תצלומי פלסטינים בארכיונים צבאיים בישראל (2009).