ספרו של יוסף נוימן החיים ותודעת החיים מאורגן סביב כמה צירים: מדע ואמונה, אקראיות לעומת קדמה, גוף ונפש, מוסריות ורוע. המוקד לכל אלה הוא תיאוריה מדעית שחגגה זה לא כבר 150 שנה לפרסומה: תורת דארווין.
מעטות התיאוריות המדעיות, ואולי אף הרעיונות בכלל, שהפרו שיח כה נרחב ובד בבד עוררו רגשות כה עזים; אפשר אף לומר שמעטות התיאוריות שהרבו כל כך לטעות בהבנתן. עם חלוף השנים הצטבר גוף אדיר של מידע וראיות – ממאובנים עד ממצאים גנטיים – אשר תומכים בתיאוריית האבולוציה בדרך של ברירה טבעית. אבל מה יש בה המפתה רבים כל כך לערער עליה מיסודה ולגרוס שזו "רק" תיאוריה, ואף לדרוש "מעמד שווה" לתורת דארווין ולסיפור הבריאה? התיאור הדארוויני, אשר מעניק להיווצרות האדם מקום שווה בין שאר היצורים, לצד היתוש וההיביסקוס – מדוע הוא מקומם כל כך, עד אשר חוקרים רבים מסרבים לאמץ אותו ומעדיפים לתאר את האדם כ"יעד הגדול" של האבולוציה?
לאורך ספרו עוקב המחבר אחר השיח הסוער והמורכב הזה – שואל ומשיב. הוא מתעמת עם בני פלוגתא בנושאים שונים, עם ישעיהו ליבוביץ בבעיות העיוניות של הביולוגיה ובבעיית גוף-נפש, עם "בריאתנים" שונים ביחס לדארוויניזם, ולבסוף – אף עם עצמו. האם אכן הכול, מהעין ועד המוסר ועד האמנות, נוצר בתהליך טבעי ולא-מכוון וניתן להסבירו במלואו על פי תורת דארווין? התשובה היא – לא. אף על פי ששפע של עדויות מורות שקיימת קורלציה בין התהליכים הנוירופיזיולוגיים במוח והתהליכים הנפשיים של האדם, טיב הקשר הזה עדיין לא ידוע. קיומו של רצון חופשי הוא מרכיב בסיסי של תחושותינו, אך האם יש לו קיום אובייקטיבי? גם מקורן של יצירות אמנותיות גאוניות ונשגבות, כמו "הר הקסמים" של תומס מאן, או "המתיאוס פסיון" של באך עדיין אינו מובן.
יוסף נוימן הוא פרופ' לביולוגיה ולפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. פרסם מחקרים רבים וספרים בתחום הפוטוסינתזה. ספרו "מותר האדם – האבולוציה של התודעה", ראה אור בהוצאת מפעלים אוניברסיטאיים (1991) .