בספר זה מוגש לקוראים מחקר מקיף על ראשיתן של גלויות ישראל ויהודה באשור ובבבל: היקף ההגליות מישראל ומיהודה; מעמדם החברתי של הגולים, מצבם הכלכלי וארגונם הפנימי; הקשר האתני־הלאומי והדתי של אוכלוסיית ממלכות ישראל ויהודה ליהודים בתקופת שלטון פרס ויוון. התיאוריות השונות והמנוגדות בסוגיות אלו גרמו “מהומה, ומבוסה ומבוכה” (ישעיה כב 5) בשדה המחקר בנושא, ומכאן החשיבות הנודעת לבחינה שיטתית של הסוגיות הנ“ל. הספר מתחקה, באמצעות ספרות המקרא ומקורות ראשוניים שמחוץ למקרא, אחר אורח החיים של הגולים מהיבטים שונים ובוחן את האסטרטגיה של הגולים כמיעוט לשמור על זהותם הלאומית והדתית, על רצף אתני ותרבותי תוך כדי השתלבות במעגלי החברה והכלכלה בגולה.
המסקנה העולה מניתוח מכלול החומר שברשות החוקר, שתקופת הגלות היא חוליה חשובה המגשרת בין שלהי ימי הבית הראשון לימי הבית השני. זו הייתה תקופה של חשבון נפש שמשמעו התחקות אחר העבר כדי להבין את האסון שפקד את העם ולהפיק ממנו לקחים. דין וחשבון זה של העם על עברו בא לידי ביטוי בספרות ובהיסטוריוגרפיה שנוצרו בגולה והנציחו את הזיכרון ההיסטורי הקיבוצי, וגם שמרו על הזהות העצמית הישראלית־היהודית, תוך ציפייה ותקווה לגאולה ולשיבה למולדת ברוח “חדש ימינו כקדם”. גולת בבל בדורותיה הראשונים שימשה בית זיקוק מונותיאיסטי לאמונה הדתית של ימי הבית הראשון, ובכך תרמה לעיצובה של היהדות בתקופת הבית השני. מסקנה זו שוללת מכול וכול את הגישה הפוסט־מודרניסטית ולפיה “ההיסטוריה המקראית” של עם ישראל ויהודה מציגה תמונה מסולפת ומגמתית הסותרת ומסתירה את “ההיסטוריה האמיתית” של “פלשתינה”, ואת דעת חוקרי אסכולה זו, שהיהודים בפחוות יהודה בימי הבית השני היו בליל של עמים שהוגלו בידי הפרסים מארצות שונות.
פרופ‘ בוסתנאי עודד הוא מרצה באוניברסיטת חיפה בחוגים היסטוריה של עם ישראל ומקרא. פרסם ספרים ומאמרים בתולדות עם ישראל בתקופת המקרא ובהיסטוריה של המזרח התיכון הקדום.