מתוך הספר:
"אם אכן קיימת מציאות אחת, המתגלה באמצעות שיטה מאוחדת אחת של אמת, יכול אדם לראות את השיטות הפילוסופיות השונות כהתקרבויות אליה, כל אחת מזוית אחרת. כך, תחת להשקיף על תולדות הפילוסופיה כעל בית קברות שבו קבורותש יטות חשובות ונכבדות, יכול אדם לראות בה מקור השראה. למשל, תחת לבחון את הניגודים שבין דקרט ושפינוזה, נוכל לחפש אחר הבנה מאוחדת של היש, התופשת את שניהם. שיטה כזאת תסביר אח"כ איזה שגיאות שגה כל אחד מהם בתורו... במילים אחרות, תפקידה של פילוסופיית אמת הוא למקם מחדש, לגלות ולאחד את תובנות העבר, וכן גם לחשוף את הטעויות ולסלקן."
"...כן, אפוא אין ההיגיון, ששימש בפרק הראשון, כפיר. איני יכול ואיני צריך להאשים את הגיוני, או להתנער ממנו. אדרבה, הדבר שעלי לעשות הוא לכונן מחדש הבנה מושגית של עולמי, בתנאי שהמסגרת המושגית הישנה, מרגע שנתגלתה כפרדוכסלית, תושלך כמלבוש נושן ששוב אין בו שימוש."
"כל מישורי החוויה לגיטימיים בשווה כדמיון או אשליה. אכן, שוב איני צריך עוד להגן על "לגיטימיות" הדמיון. דמיון הוא אכן אשליה, והאשליה היא קוסמית: היא כוללת את הקוסמוס כולו. לסיכום: מציאות היא דבר אחד: אלוהים. כל היתר - אשליה."
"תכלית היקום, כסרט הקוסמי, היא פשוט חינוכית - לעשותני מודע למשמעות מצבי התודעה שלי - עצמי באמצעות השתקפותם המוחצנת המסומלת. האני הקוסמי, כאני האחד שביסוד כל מרכזי התודעה, ערב להרמוניזציה של השלכות שונות אלה, שעברו אינדווידואליזציה, לדרמה קוסמית אחת."
"המדע הממסדי, המשועבד בנוקשות על ידי הפילוסופיה האתאיסטית אמפיריציסטית מטריאליסטית חומק מן החתירה אל תכלית ומשמעות. חתירה שכזו תהיה כרוכה בהנחה מראש של תודעה ואינטיליגנציה המונחים ביסוד התופעות ומאחדים אותן."
"במסגרת המטריאליסטית אין אמנות יבינה כלל. אין זה מתקבל על הדעת מדוע גופים חיים, שצריך כי יונעו על ידי שיקולים של שרידה טהורה, יתמסרו לפעילויות שאינן מסייעות בשרידתם. מוסיקה אינה ממלאת את הקיבה וספרות אינה מרוקנת את המעיים. מדוע לעסוק באחת מהן?"
"שום חלק של השלם לא יוכל להתנגד לגלעין הישות של השלם, שהוא האני האמיתי שלו. התעוררות אינה אלא ענין של זמן, ואם יסייע ספר זה למישהו בהתעוררותו, או-אז ימלא את התפקיד שהועיד לו מחברו האמיתי, שהוא מחבר כל."