בשנים האחרונות הולכת ומתאזרחת בישראל התפיסה שהתורה והדמוקרטיה צרות הן זו לזו. חיילים דתיים נתפסים כמי שקרועים בין פקודות מפקדיהם לבין קול רבניהם; התביעה לקיים משאל עם קודם לעקירת יישובים ולשינוי גבולות מדינת ישראל נדחית בטענה שהיא אנטי-דמוקרטית; ופסיקות הלכה בנושאי מדינה וחברה נחזות כהפרעה להליך הדמוקרטי התקין. בין שני העולמות מתגבשת מערכת יחסים טעונה, מורכבת וסבוכה.
אסופת מאמרים זו מבקשת לתרום לראייה מורכבת יותר של מערכת היחסים בין המשטר הדמוקרטי לבין המורשת היהודית והמקורות התורניים, שהרי יסודות דמוקרטיים, או למצער פרוטו-דמוקרטיים, מצויים בשפע במקורות היהודיים, הרבה יותר מן הנדמה בהשקפה ראשונה. יסודות אלו מהווים תשתית איתנה וראויה למערכת יחסים פורייה והרמונית בין התורה לדמוקרטיה יותר מזו שאנו עדים לה היום.
אין צורך לומר כי לא בקול אחד דוברים המאמרים שבאסופה, אלא בכמה קולות. עם זאת, מבין שורותיה נובעים שני טיעונים עיקריים וכלליים: האחד, ההשתלבות במשטר הדמוקרטי והפעולה על פי כללי המשחק שלו אפשרית בעבור איש האמונה וההלכה, ואולי אף טבעיות לו ורצויות לו על פי השקפת עולמו; והאחר, שלל המקורות היהודיים שעניינם הסוגיות הללו יש בו כדי להעשיר את הדיון הדמוקרטי גופו ולחדד בו נקודות רבות ומגוונות, לעתים מפתיעות.
מן הנושאים הנידונים באסופה: השפעת התפיסה התיאוקרטית היהודית על צורת החיים הדמוקרטית, עקרון הפרדת הרשויות מנקודת מבט יהודית וחובת הציות במקרים של סתירה בין הוראת ההלכה לבין ההחלטה הדמוקרטית. ובין השיטין עולות עוד שאלות, כגון זכותם של מי שאינם יהודים לבחור ולהיבחר, מעמדן של נשים נבחרות ציבור, בין דמוקרטיה נשיאותית לדמוקרטיה פרלמנטרית, הבחירה הישירה, דינו של משאל עם, נבחר ציבור שסטה מן המצע שעליו נבחר, גובהו הרצוי של אחוז החסימה וחסינות חברי הכנסת.
תקוותנו שיהיה בכוחה של אסופה זו, על קשת המאמרים שבה, לתרום לקידומן ולשיפורן של מערכות היחסים המתקיימות בחברה הישראלית בין מוקדיה הדמוקרטיים לבין מוקדיה התורניים.
ד"ר בני פורת הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומלמד משפט עברי בפקולטות למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת חיפה.
פרופ' אביעד רביצקי הוא עמית בכיר (אמריטוס) במכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופסור (אמריטוס) בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לשנת תשס"א.