ביד אומן ובאינטואיציה פסיכולוגית נדירה, מצליחה גלית מור-גנדלמן לתאר את עולמן של נשים צעירות בתקופתנו, בדמותה של גיבורת הרומן החדש שלה.
עיקר העלילה של הספר "כשהעצב התחיל לחייך", מתרחשת בנפשה המיוסרת ואכולת הספקות של שלי.
דמותה מייצגת את דמותן של נשים צעירות רבות המגיעות לטיפול פסיכולוגי בעת הזאת, אכולות ספקות עצמיים ביחס לזהותן, גופן, מקומן בעולם ויכולתן לממש את כישוריהן וכישרונותיהן.
תשוקתה של שלי לכתיבה משולה לתשוקותיהן של נשים בתקופתנו לחיות את חייהם בעצמן, משוחררות מעול הכפייה החברתית, התרבותית ובעיקר הכפייה העצמית המופנמת.
בתוך הקשר תרבותי ואישי מורכב מאין כמוהו, רוקמת המחברת בדייקנות ובסבלנות אין קץ את רקמת יחסיה של שלי, גיבורת הרומן, עם הפסיכולוג שלה, שמואל.
המחברת מצליחה לתאר קשר תרפויטי רב שנים ורב עוצמה, בצורה מעוררת התפעלות. רבדי העומק של ההתרחשות וההתקשרות הטיפולית, בצד הקשר האנושי שנרקם בין המטפל לבין המטופלת, יוצרים מתח פסיכולוגי שמותיר את הקורא מרותק לאורך כל הספר.
רבים מן הקוראים שצפו בסדרת הטלוויזיה המשובחת "בטיפול", יזכו למימדי עומק נוספים שרק רומן משובח יכול להפיק מתוכו.
גם שם וגם פה, מתבהרת העובדה שהמנוף הטיפולי המרכזי בטיפול פסיכולוגי, הוא הקשר הטיפולי/אנושי שנרקם בין המטפל/ת למטופל/ת.
אלא שבספר הנוכחי אנחנו גם נחשפים לאופן הספציפי שבו מעכלת המטופלת את מילותיו ויחסו של המטפל כלפיה, ויוצרת מחרוזות טיפוליות קסומות שעושות את העבודה הטיפולית, מעבר לכל דמיון או מעשה של מטפל זה או אחר.
ליבת הטיפול, מעורבותו הפעילה של המטפל, המגע הנפשי והפיזי שיצר עם המטופלת, מציגים נאמנה את המתרחש כיום בחזית המחקר והפרקטיקה של הפסיכולוגיה הטיפולית.
מעורבותו הרגשית המלאה של המטפל, חשיפתו הרגשית הכנה והאמיתית לטובת הטיפול, מוצגים באורח נדיר ברומן הנוכחי.
כבר בשנות השישים שלה מאה הקודמת, היו מטפלים מקוריים ופורצי דרך שהעזו לצאת מהעמדה הניטרלית המהנהנת (המממ...) של המטפל, להכיל נפשית ולהחזיק גם פיזית את המטופלים והמטופלות שלהם, כאשר אלה חוו רגרסיה במהלך הטיפול.
תפקיד המטפל בראייה זו, איננו רק לפרש את דברי המטופלים, אלא בראש ובראשונה להכיל את רגשותיהם הקשים הבלתי ניתנים לעיכול, לעזור להם לעכל אותם ולעורר אצלם חלקים קפואים ורדומים באישיות;
במילים אחרות: לעורר את העצמי האמיתי הרדום שלהם/ן. הספר שלפנינו מלמד אותנו שתשובה איננה רק "חזרה בתשובה", אלא פתח לשאלות חדשות ולחזרה ל´עצמי האמיתי´ שנשכח במהלך שנים של סבל, עיוורון רגשי ואובדן דרך.
כאשר שלי מעזה סוף-סוף לשאול לרגשותיו של המטפל שמואל כלפיה, ובהפתעה גמורה לקבל תשובה, אז, ורק אז, היא מעזה להתחבר לרגשותיה שלה, לרגשות הספונטאניים של שמחת חייה וחדוות יצירתה;
ואין זה עניין של מה בכך! ספקות עצמיים, בטיפול עצמי, שיתוק עצמי ובוז עצמי הם רעלנים כה עוצמתיים, שאין אפשרות לנטרל אותם באמצעות תובנות בלבד.
כדי לנטרל את הרעלנים הללו, חייב המטפל לטבול כל כולו בתוך הוויית הטיפול, בנוכחות חיה ובמבחן עליון של כושר עמידה, ולא רק בנוכחות "מקצועית" מתפקדת.
"כשהעצב התחיל לחייך" הוא סיפור שמעניק לקוראיו חוויה ספרותית מעשירה ומאתגרת, בצד הצצה נדירה לקשר טיפולי מיוחד בין מטפל למטופלת.
יהושע לביא, פסיכולוג קליני
תל אביב.