התעוררות

מותי צמח הבוקר קצה
ענף חדש.
שמים גדולים עמומי לבן מחלחלים בי

לאט מאוד, ללא זיע
נעים ההרים אל כליונם.

ביסוד הספר ליטורגיה עומדת חווית הבריאה על גילויי ההתחדשות המתמדת שבה.
הספר מנהל שיח אינטימי עם נוכחות עלומה, מתגלה ומסתתרת, כובלת וגואלת.
תוך כדי חדירה אל החושי, הזמני והנתפס, מבקשת שירה זו לפרוץ אל מעבר להם. בכך היא מצטרפת למשאלה העומדת ביסודה של כתיבה פואטית באשר היא: לומר את שאינו ניתן להיאמר.

שם הספר
אל תצביע עלי
בחושך המיטיב
הירוק בדרכו אל הירוק
לקיר אחד קראתי בית