"השואה השעתה את משמעותה של ההיסטוריה שלנו. השפעותיה מתגלות בטווח הארוך, פזורות בחלל ובזמן, בצורת ´נשורת רדיואקטיבית´."
התוצאות שגורמת פצצת אטום - זה הוא הדימוי שבו משתמשת הפסיכואנליטיקאית פרופ´ יולנדה גמפל בספרה ההורים שחיים דרכי.
גמפל, שעבדה במשך שנים רבות עם ניצולי שואה, ילדיהם ובני הדור השלישי, טוענת כי ההורים אינם יכולים להגן על ילדיהם מפני חרדותיהם הקיומיות שלהם עצמם.
באמצעות בחינה מעמיקה של התמודדות הילדים בתקופת השואה, מצליחה גמפל להסיק מסקנות מרחיקות לכת באשר להשפעה ארוכת הטווח של הטראומה המועברת, לעתים ללא יודעין, לדורות הבאים. המחברת כותבת בשפה מקצועית אך גם בלשון נהירה לכל קורא, וחושפת את התהליך האמוציונלי של טיפול בין-דורי.
פרופ´ יולנדה גמפל היא פסיכואנליטיקאית ופרופסור בדימוס בחוג לפסיכולוגיה ובתוכנית לפסיכותרפיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, ועיקר מחקרה בטיפול בילדים.