“תחילה עלי לציין שהסופר הוא סופר חובב. שכן שלי שגר ממש באותו רחוב, אם כי איני מכיר אותו.
זהו ספר הכתוב היטב והמכניס את הקורא לאווירה של המאה השלישית לפני הספירה.
אלעזר בן רחבעם הוא חייל יהודי בצבא הסלאוקי בספר הפרתיים בסוריה. החייל מתבלט ומתגלה כאמיץ וגם כקדר מוכשר. שפחה שהועמדה לרשותו היא יהודיה מאפריקי (גרוזיה של היום).
עם שובו של אלעזר לביתו שבמודיעין מגלה שהאווירה בארץ השתנתה ויש התנגשות בין היהודים, הפרושים בעיקר, לבין הנוגשים היווניים, שאינם מסתפקים בגזלמס אלא מנסים להקנות ליהודים גם את התרבות היוונית.
היוונים אינם מקשה אחת ויש גם סלוניס, קצין יווני, המגלה שהתרבות ההלנית היא אחת מיני רבות והתרבות היהודית ראויה לכיבוד.
ראויה לציון תיאור חכם של מיונויות התקופה, במיוחד של מלאכת הקדרות.
הנאה מובטחת !
אך ללא ביקורת, לא תהיה דעתי שלמה.
הסופר החמיץ את העניין העקרי, תיאור מרד המכבים, תיאור חיי הפרושים והמורדים.
הדמויות היו, לטעמי, מושלמות מדי. כולם מוכשרים, חרוצים, מצליחים. אוסף של סופרמנים שלא עושים טעויות.”