הנראות של המהגר כרוכה בזיהויו כזר ובסיווגו כאחר. מהגרים עסוקים תמיד בשאלות כמו האם מזהים אותי? באילו סימנים? האם אני יכול להסתתר או להיטמע? ואולי כדאי דווקא להפגין את נראותי ולהדגיש את שונותי? המקומיים גם הם אינם אדישים לנראותם של המהגרים, והם עסוקים בשאלות כמו מי רשאי להיראות במרחב הציבורי ומי אינו רשאי? מהי נראות תקינה, וכיצד יש לפקח עליה?
הספר נראות בהגירה: גוף, מבט, ייצוג מציע מסגרת מושגית חדשה לחקר ההגירה בכלל וה"שיבה הביתה" האתנו-לאומית בפרט. נראות בהגירה מתרחשת בנקודת המפגש שבין הגוף הנצפה למבט הצופה, בין המהגר למנגנוני הכלה והדרה ובין המייצג למיוצג. כוחה של המשגה זו שהיא מבטלת את הדיכוטומיה בין רואה לנראה וממחישה כי המיקום ב"שדה הראייה החברתי" המרובד הוא גמיש ופתוח לתמרון. בד בבד, ההמשגה מדגישה את המשמעות הפוליטית-האתית של הנראות הנוגעת להכרה או לחוסר הכרה בקיומו של האחר ולאחריות או לחוסר האחריות המוסרית כלפיו.
הספר, פרי עבודתם של חוקרים וחוקרות מתחומי ידע שונים, פורש מגוון רחב של מאמרים העוסקים בחברה הישראלית מבעד לעדשה המושגית "נראות בהגירה". המאמרים בספר דנים במבטה של המדינה, ב"גוף המהגר", ב"סוכני נראות", בפרקטיקות של נראות ואי-נראות שנוקטים המהגרים, ובמאבקם על נראות דרך ייצוגים תרבותיים ופוליטיים בתהליך התמקמותם בחברה החדשה. סוגיות אלו נבחנות באמצעות חקר קבוצות מהגרים שונות בחברה הישראלית: רוסים, קווקזים, אתיופים ומהגרי עבודה.