חיה בנצל כותבת ברגישות ובלשון הנעה בין הפיוטי ליומיומי של התמיהה הקיומית, על מה שבתוכה ומחוצה לה, על מה שאבד, ומה שיאבד, אך ישמר לנצח בין שורות השיר.
אסתי ג.חיים
שירי "היושבת בתוכי" נוגעים בכמיהה ובגעגוע, בזיכרון ובהתבוננות פנימית נוקבת. הם מתובלים בציניות ובהומור, מעוררים מחשבה ומאפיינים את קולה הלירי והמיוחד של המשוררת. זהו דיאלוג עשיר, רבגוני, זורם ומפתיע של הדוברת עם עצמה; שירה שאינה חוסכת מעצמה ומקוראיה שאלות נוקבות באשר לזהותו של האני והתנהלותו בעולם, או במילותיה של המשוררת: "אמרי לי מי את / מתי לכאן הגעת / ומה עושה את בי."
לילך גליל
אוקטובר 2009
צללים
בלילה בלילה
אבי ניצב ליד מיטתי
אני מתבוננת בו
בעיניים עצומות.
צלו שח מעלי
מאזין להלמות ליבי.
רציתי לראות את עיניו
שפעם אמרו כה רבות
רציתי לראות את פניו
שהיו תמיד מחייכות.
צל מכסה את דמותו
צלו מתמזג עם צלי
ורק קולו לוחש באוזני
את השיר של מחר.