"הצלתם של 700 נערים וילדים, אשר רובם ככולם היו במצב גופני ורוחני מעורער ביותר אחרי שנות סבל בגיטאות ובמחנות ריכוז, לא היתה מקרה. כמובן שזה לא היה גם דבר של מה בכך. בהתחשב בתנאים אפשר להגדיר את הדבר כמעשה גבורה עליאי של קומץ אנשים, רובם אסירים ותיקים יהודים ולא-יהודים, אשר הצלת ילדים היתה מטרה קדושה להם. רק אנו הניצולים יודעים להעריך את גודל מעשיהם. כמובן עזרו להם בפעולתם התנאים המיוחדים של מחנה הריכוז בוכנוואלד...
לא שמעתי על דבר מעין זה במחנה אחר" (יהושע ביכלר, "בלוק ילדים 66 בבוכנוואלד", ילקוט מורשת כה [אפריל 1978], עמ´ 59)
ג´ק ורבר, אסיר בוכנוולד מס´ 7197 שהיה כלוא במחנה חמש שנים וחצי, היה אחד מקומץ האנשים הללו. סיפור הצלתם של הילדים בבוכנוולד הוא לבו של הספר הזה, אבל גוף הסיפור עצמו מקיף הרבה יותר. ורבר, יליד רדום, מצייר בתחילת הספר תמונה נוסטלגית, חמה, אנושית ותוססת של חיי הקהילה היהודית ברדום לפני המלחמה, תמונה שנקטעה באכזריות עם פרוץ המלחמה ומאסרו של ורבר וכליאתו בבוכנוולד. החיים היומיומיים בתופת שנקרא בוכנוולד, מחנה שנועד מלכתחילה לאסירים פוליטיים לא-יהודים, מתוארים על כל פרטיהם הנוראים ביותר כמו גם רגעי החסד המעטים, החברות, האחווה וההקרבה. וגולת הכותרת - הפעילות במחתרת הבין-לאומית במחנה ומעשה הצלת הילדים שעמם נמנו בין השאר הסופר אלי ויזל והרב ישראל מאיר לו.
ורבר, שאיבד בשואה את אשתו רחל ואת ילדתו אמה, שרד. הוא נישא למילי ויחדיו נסעו לאמריקה לבנות להם שם חיים חדשים. ג´ק ורבר עשה חיל באמריקה וזכה לראות בנים, שילשים וריבעים.