“הספר "תיק אודיסה" (הוצאת שוקן, 1974) מאת אמן המתח פרדריק פורסיית מתרחש בראשית שנות השישים בגרמניה החצויה, שבליבה חומה, ועוסק במרדף לחיים ולמוות אחר רב-פושעים נאצי; עסקאות נשק חשאיות של ישראל ושל מצרים; פעולות "המוסד" הישראלי ותככי ארגון "אודיסה", שזרועותיו האימתניות חובקות עולם, וחבריו אינם בוחל בשום אמצעי כדי לחסל את כל העומד בדרכם.

עלילת הספר נפתחת בשנת 1963 כאשר פיטר מילר, עיתונאי גרמני עצמאי, דולק אחר אמבולנס לדירה של סלומון טאובר, יהודי ניצול השואה שהתאבד. הוא קורא את סיפור חייו של טאובר ביומן שהשאיר אחריו, ולומד כי היה אסיר במחנה ריכוז בריגה, בפיקודו של אדוארד רושמן, "הקצב מריגה". הוא גם לומד מהיומן כי טאובר היה עד לכך שרושמן ירה בקצין בצבא הגרמני.

מילר מחליט לחפש את רושמן ועד מהרה מתברר לו כי בינו לבין רושמן ישנו חשבון ישן שיש ליישבו. חקירותיו לוקחות אותו אל צייד הנאצים המפורסם שמעון ויזנטל, אשר מספר לו על הארגון הסודי של מפקדי האס.אס. לשעבר – "אודיסה". מילר מתקרב לקבוצה של סוכני מוסד ישראליים אשר נשבעו לחפש פושעי מלחמה נאצים על מנת להרוג אותם, וכבר ניסו להסתנן לארגון "אודסה". הוא מבקש לחדור ל"אודסה" ונענה. הוא מתחפש לאיש אס.אס לשעבר מוצמד לו איש קשר מטעם המוסד בשם יוסף אשר ישמש כמפעילו. אט אט חודר מילר לתוככי "אודיסה" וחושף את מערכי הארגון, אולם זהותו נחשפת ועתה הוא נתון בסכנה איומה.

פורסיית יודע את עבודתו היטב. מי שהיה טייס קרב בחיל האוויר הבריטי ומאוחר יותר כתב של ה-BBC יודע לספר סיפור. יחד עם זאת, היה לי קשה להתחבר לדמותו של מילר, אולי בשל היותי ישראלי ונכד לניצול שואה.

מנגד, אהבתי מאוד את דמותו של איש המוסד יוסף, ששמו האמיתי הוא אורי בן-שאול: "הסוכן החשאי חש יותר בנוח בזהותו שלו – הזהות שאימת לעצמו בשנת 1947, כאשר הגיע לישראל והתנדב לפלמ"ח" (עמוד 240). פורסיית ממשיך ומספר לקוראיו כי בן-שאול "לבש חולצה וענב עניבה. על אלה לבש מקטורן-קרב שנשא סימני דרגה של קצין-צנחנים וסרטים צבעוניים שהעידו כי השתתף במערכת סיני ובפשיטות-גמול מעבר לגבול" (עמוד 240).

ניסיונו הקרבי עשה את בן-שאול לטיפוס קר-רוח ומיומן, שהפנים היטב את שיעורי ה"שלוף – דרוך – תירה!" שלמד: "חלפה מחצית השניה בטרם הבין מקנזן את אשר שמע. אזי כיוון את ה"לוגר" שלו. אבל מחצית השניה היא פרק-זמן ארוך מאוד – ארוך די-הצורך ליהרג בו.
קסדת-המגן נחרכה במרכזה כאשר ירה ה"ואלטר". הקליע – "פאראבלום" בן תשעה מילימטרים – פילח את החומר הפלאסטי ופגע בחזהו של מקנזן בעוצמה של בעיטת-פרד. הקסדה נפלה ארצה וחשפה את ידו הימנית של הסוכן החשאי, שאחזה באקדח פולט עשן כחלחל. הוא ירה שוב ושוב. מקנזן היה איש גדול וחזק. על אף הפציעה הראשונה, בחזהו, היה יורה – אך הקליע השני חדר לראשו מעל הגבה הימנית. קליע זה שם קץ לחייו" (עמוד 236).

הספר מותח, כתוב בצורה קולחת ומרתקת. מומלץ בחום. לא ניתן להנחה מן היד. מומלץ!!!”

“הספר "תיק אודיסה" (הוצאת שוקן, 1974) מאת אמן המתח פרדריק פורסיית מתרחש בראשית שנות השישים בגרמניה החצויה, שבליבה חומה, ועוסק במרדף לחיים ולמוות אחר רב-פושעים נאצי; עסקאות נשק חשאיות של ישראל ושל מצרים; פעולות "המוסד" הישראלי ותככי ארגון "אודיסה", שזרועותיו האימתניות חובקות עולם, וחבריו אינם בוחל בשום אמצעי כדי לחסל את כל העומד בדרכם.

עלילת הספר נפתחת בשנת 1963 כאשר פיטר מילר, עיתונאי גרמני עצמאי, דולק אחר אמבולנס לדירה של סלומון טאובר, יהודי ניצול השואה שהתאבד. הוא קורא את סיפור חייו של טאובר ביומן שהשאיר אחריו, ולומד כי היה אסיר במחנה ריכוז בריגה, בפיקודו של אדוארד רושמן, "הקצב מריגה". הוא גם לומד מהיומן כי טאובר היה עד לכך שרושמן ירה בקצין בצבא הגרמני.

מילר מחליט לחפש את רושמן ועד מהרה מתברר לו כי בינו לבין רושמן ישנו חשבון ישן שיש ליישבו. חקירותיו לוקחות אותו אל צייד הנאצים המפורסם שמעון ויזנטל, אשר מספר לו על הארגון הסודי של מפקדי האס.אס. לשעבר – "אודיסה". מילר מתקרב לקבוצה של סוכני מוסד ישראליים אשר נשבעו לחפש פושעי מלחמה נאצים על מנת להרוג אותם, וכבר ניסו להסתנן לארגון "אודסה". הוא מבקש לחדור ל"אודסה" ונענה. הוא מתחפש לאיש אס.אס לשעבר מוצמד לו איש קשר מטעם המוסד בשם יוסף אשר ישמש כמפעילו. אט אט חודר מילר לתוככי "אודיסה" וחושף את מערכי הארגון, אולם זהותו נחשפת ועתה הוא נתון בסכנה איומה.

פורסיית יודע את עבודתו היטב. מי שהיה טייס קרב בחיל האוויר הבריטי ומאוחר יותר כתב של ה-BBC יודע לספר סיפור. יחד עם זאת, היה לי קשה להתחבר לדמותו של מילר, אולי בשל היותי ישראלי ונכד לניצול שואה.

מנגד, אהבתי מאוד את דמותו של איש המוסד יוסף, ששמו האמיתי הוא אורי בן-שאול: "הסוכן החשאי חש יותר בנוח בזהותו שלו – הזהות שאימת לעצמו בשנת 1947, כאשר הגיע לישראל והתנדב לפלמ"ח" (עמוד 240). פורסיית ממשיך ומספר לקוראיו כי בן-שאול "לבש חולצה וענב עניבה. על אלה לבש מקטורן-קרב שנשא סימני דרגה של קצין-צנחנים וסרטים צבעוניים שהעידו כי השתתף במערכת סיני ובפשיטות-גמול מעבר לגבול" (עמוד 240).

ניסיונו הקרבי עשה את בן-שאול לטיפוס קר-רוח ומיומן, שהפנים היטב את שיעורי ה"שלוף – דרוך – תירה!" שלמד: "חלפה מחצית השניה בטרם הבין מקנזן את אשר שמע. אזי כיוון את ה"לוגר" שלו. אבל מחצית השניה היא פרק-זמן ארוך מאוד – ארוך די-הצורך ליהרג בו.
קסדת-המגן נחרכה במרכזה כאשר ירה ה"ואלטר". הקליע – "פאראבלום" בן תשעה מילימטרים – פילח את החומר הפלאסטי ופגע בחזהו של מקנזן בעוצמה של בעיטת-פרד. הקסדה נפלה ארצה וחשפה את ידו הימנית של הסוכן החשאי, שאחזה באקדח פולט עשן כחלחל. הוא ירה שוב ושוב. מקנזן היה איש גדול וחזק. על אף הפציעה הראשונה, בחזהו, היה יורה – אך הקליע השני חדר לראשו מעל הגבה הימנית. קליע זה שם קץ לחייו" (עמוד 236).

הספר מותח, כתוב בצורה קולחת ומרתקת. מומלץ בחום. לא ניתן להנחה מן היד. מומלץ!!!”