"בואו בעקבותי. בואו ונעזוב את אדמתה האדומה של מאראקש וננחת ביום גשום על חוף הים התיכון, כן, העזתי לעזוב הכול... עכשיו אני במקום אחר. אספר לכם על נאפולי ועל רבעי העוני שלה, על תחנת הרבבת של נאפולי ביום של גשם ורוח... אספר לכם על הרעש הנישא ברוח... על אותה זקנה, עור קמוש ונפוח מלא טוב לב, דמות מרומן, כפי שתמיד חלמתי, אישה ענקית מאובקת ומאופרת, זיכרון שמתקשה לשתוק... אספר לכם על מומו הסנגלי, עם מוח זעיר, סוחר בסדקית על מדרכות הרחוב, אספר לכם את הסיפורים של אידה וג'ינו, של איזה ושלי, כן גם אני אבדתי אל בין סיפוריהם של האחרים".

זהו סיפור מסעו של המספר לנאפולי דרך מפגשיו עם אנשים וסיפורים יוצאי דופן בבית מחסה לעניים, בכשרון רב, בחמלה ובהבנה עמוקה לנפש האדם מצליח בן ג'לון לתאר את התרשמותו מהמקומות, מהאנשים, מהקולות, מהריחות.

טאהאר בן ג'לון - סופר יליד מרוקו 1944, עבר לפריז עם הוריו כשהיה בן 11, המפורסם והחשוב מבין הסופרים בצפון אפריקה, ספרו הראשון פורסם ב.1973 - ב1988 - זכה בפרס גונקור היוקרתי על ספרו "הלילה הקדוש" שתורגם ע"י יהושוע קנז. כיום מחלק את זמנו בין טאנג'יר ופריס.

שם הספר
הגזענות כפי שהסברתי לבתי
בן החולות - פרוזה אחרת #
העדרו המסנוור של האור - ספריה לעם #491
מוחא השוטה מוחא החכם