אמה טננטנישואין ללא שוויוןספר ההמשך ל"פימברלי" ול"גאווה ודעה קדומה""על פי הדעה הרווחת, ילדים הם ברכה לנישואין"כך מתחיל הספר נישואין ללא שוויון, ההמשך הנפלא של אמה טננט ל"גאווה ודעה קדומה", הרומן של הסופרת ג'יין אוסטן, שהיה החביב עליה מבין יצירותיה.למר דארסי ואליזבת יש עתה שני ילדים, מירנדה ואדוארד. מירנדה היא בת למופת, מסתגלת היטב לחיים באחוזת פימברלי המרהיבה ואלמלא הייתה אישה, הייתה יכולה להיות יורש מושלם. אדוארד, מה חבל, לא יהיה יורש מושלם, ומאחר שהוא וסבתו, גברת בנט, בעלי אותה תכונה של הצגת פנים שאינם פניהם, עולות שאלות קשות בנושא הרצף בפימברלי - האם תינתק השושלת ואדוארד ינושל מירושתו, ובכך יבוא הקץ לבית דארסי באחוזה?שוב, כמו בספרה רב המכר "פימברלי", כתבה אמה טננט רומן מקורי ואמין בסגנון אירוני, חריף ומלא הבחנה על חיי המאה התשע-עשרה ומנהגיה, אשר ההנאה ממנו, כמו ההנאה מקודמיו, תהיה רבה."אמה טננט הבינה שהנישואין בין אליזבת לדארסי הם מה שאנו משתוקקים באמת לדעת עליהם... בסופו של דבר הכול בא על מקומו בשלום, אך הקורא יודע שנישואין אלה לעולם לא יהיו קלים או נוחים. יהיו אי הבנות נוספות. לכן ההמשך של אמה טננט הוא כה מספק. הוא מצחיק, עצוב ואמיתי"ויקטוריה גלנדיינינג, ל - The Times"פניתי להמשך זה ל-"גאווה ודעה קדומה" כשסיפורה של ג'יין אוסטן ודמויותיה רעננים במוחי, ועליי לזקוף לזכותה של אמה טננט את העובדה ששני הספרים הפכו למקשה אחת בזיכרוני"אנדרו בארו, ל - Literary Review"הסיפורת של אמה טננט הופכת להיות עצורה בשל מומחיותה הידועה בסגנונה של ג'יין אוסטן. הטקסט, בקצבו ורגישותו, מבטא כמעט לגמרי את ג'יין אוסטן; תחושת הליקוי שגברת טננט מנצלת בעוצמה כה רבה נטועה היטב במודל שלה"רוברט גרודין, ל - The New York Times Book Review*אמה טננט היא המחברת של רומנים מצוינים רבים, כולל "פימברלי".