“"בקור של ארבעים וחמש מעלות ומטה מתחת לאפס, חייב אדם לדאוג לכך שיהא עמו חבר למסע" [להעלות מדורה, עמ' 174]

אני משוחד. כל מה שאכתוב אנא קחו בערבון מוגבל כי אני משוחד. כל ספר או סיפור של ג'ק לונדון הוא בשבילי מכונת זמן נוסטלגית, הנאה אפילו לפני שמתחיל לקרוא – מרגיש את הקור של אלסקה, את טיפות המלח של האוקיינוס, את הלחות של האיים הטרופיים, ואת הקרירות התוססת של חלב קוקוס בשל.

זה התחיל שהייתי ילד, לפני שנפלתי למחילת הארנב שמנסה להספיק כל הזמן.
בנורמליות של פעם (כמו אצל ילדים רבים, וכמו שאני רואה בהנאה אצל בני) הייתי יכול לקרוא ספר שאהבתי עשרות פעמים, וליהנות כל פעם מחדש, בלי ההרגשה המעיקה שבעשותי כן הרשימה של מה שלא קראתי הולכת וגדלה.
אחד הספרים הללו שקראתי שוב ושוב, היה 'קול קדומים' של ג'ק לונדון – שם נדבקתי בחיידק הלונדוני, ובגללו אני מכור ומשוחד.
מאז אני קורא את כל כתביו הטובים, והמצוינים (טוב נו והכמעט טובים) בעיקר באנגלית, אבל שמזדמן לי תרגום לעברית זאת חגיגה ממש.
כי בשפה העברית קל לי יותר ליהנות מתיאורי הטבע, שכן למרות שליטה באנגלית, חסרות לי כל כך הרבה מילים שמורי האנגלית לא יטרחו אף פעם ללמדנו, אלא רק הספרים והמילון.

ולכן עושה אני סלטה קטנה באוויר, כשאני מצליח למצוא איזה ג'ק לונדון נוסף, באותיות עבריות. – והפעם מצאתי במרתף את 'בן השמש' על ניירות מצהיבים, כריכה קשה ועטיפה כחולה עם מחיר נקוב של סך 3.9000 ל"י מ-1954 – איזה היסטוריה, המדינה אז בת 6, היום 66...טוב מספיק עם ההיסטוריה הקרובה בואו נפליג רחוק יותר בזמן.

הספר הוא קובץ סיפורים קצרים של לונדון – בשני קבצים – האחד בשם 'בן השמש' והשני 'אודיסיאה'.
הסיפורים שאבו אותי אל המאה ה-19, אל קנדה, אלסקה, האוקיינוס השקט ואייו, קמצ'טקה ועוד ועוד. סיפורים פשוטים, מותחים, מרגשים ומצחיקים שגרמו לי להרגיש שוב כילד, נדהם על כמה מהר נעלם העולם הפראי שהיה כאן לפני פחות מאה וחמישים שנים מפני המודרניות.
הקובץ הראשון הוא הפשוט יותר, הילדותי יותר, הקליל יותר שלוקח אותנו אל דרום האוקיינוס הפסיפי, עת האדם הלבן דילג מאי לאי באוניותיו למען פנינים קקאו וכל מה שאירופה הקרה רצתה כי לא היה לה והיא נורא רצתה... בכל מחיר.
הקובץ השני מופתי בעיניי, אודיסיאה בשמונה צורות, בשמונה סיפורים שונים מתארים מסעותיהם של אנשים כנגד גורלם הצפוי והקבוע מראש.

מתוכם אהבתי ביותר את הסיפור 'נתח בשר' (או בלונדונית: A Piece of Steak) – שמספר על מתאגרף מזדקן – לכאורה לא קשור לכל השלג, המסעות וההרפתקאות הלונדוניות – אבל כל כך קשור.
"אין לשכוח שבסופו של דבר יש לו לאדם רק מספר קצוב של ניצחונות. חוק ולא יעבור הוא במשחק זה" [נתח בשר, עמ' 220]

אני חייב לתת לו חמישה כוכבים, כי אמרתי שאני משוחד, למרות שאולי, אתם לא תבינו למה.
ולחולי ג'ק לונדון... רוצו למרתפים, אולי יש שם עוד כמה עותקים – זהו ממתק אמתי.”