היבטים חדשים של הקבלה מוארים בספרו של משה אידל, המעמיד לקבלה פרשנות חדשה וחשובה. גישתו העיקרית של המחבר הנה פנומנולוגית, והנחתו היא כי שני מוקדי העניין העיקריים של המיסטיקה הקבלית הם האקסטטי-דבקותי והתיאוסופי-תיאורגי; אלה הם שני עמודי התווך של הקבלה. את הנישה הפנומנולוגית משלימים דיונים היסטוריים, וכן נעשה שימוש בטקסטולוגיה ובפסיכולוגיה כדי לעשות צדק עם כל ההיבטים של טקסטים ורעיונות קבליים. תוך כדי קריאה במקורות ראשוניים, ובהם כתבי-יד רבים, מתאר אידל את המיסטיקה היהודית מימי הביניים ועד המאה התשע-עשרה. הוא מראה שהקבלה כוללת בתוכה מקורות עתיקים שהקדימו את התיאולוגיה הגנוסטית; הוא מדגיש את שתי צורות היסוד של המיסטיקה היהודית - הדבקות והתיאורגיה; והוא טוען לאוניו-מיסטיקה תפקיד חשוב במגמות מסוימות של הקבלה, וכן שאת האלמנט התיאורגי אפשר למצוא במקורות הרבניים המוקדמים ביותר. הספר מתאר בפירוט טכניקות מיסטיות הנוהגות בקבלה ומסיים בניתוח ההרמנויטיקה הקבלית ובסקירת ההיסטוריה של הקבלה, שכמוה ככתיבת היסטוריה זו מחדש. משה אידל זכה על ספרו זה בפרס ביאליק לספרות יפה ולחוכמת ישראל לשנת 1993. כן זכה הספר בפרס National Jewish Book Award לשנת 1989, בקטגורית ספרי מחקר, ובפרס Present Tense-Joel Cavior בקטגוריית ספרי הגות יהודית. משה אידל הוא פרופסור בקתדרה להגות יהודית על-שם מקס קופר, החוג לחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים. על הספר ספרו של משה אידל יסייע לקורא שאינו מומחה להבין את המסורת הקבלית כולה, תוך השוואתה לאספקטים רבים של המחשבה בת-זמננו. אומברטו אקו במחקרו המקורי, המלומד והמגרה למחשבה של משה אידל ישנה הבטחה לספר מופת. אלי ויזל לא יכול להיות ספק באשר לחשיבות ולמקוריות ספרו של אידל. בהציעו עושר של תובנות משלימות לאלה של גרשם שלום וממשיכיו, הוא מחייב תשומת לב רבה ודיון מעמיק. פרופ` אלכסנדר אלטמן