“עלילת הספר "הברירה השטנית" (הוצאת שוקן, 1980), מאת הסופר הבריטי פרדריק פורסיית, נפתחת בשנת 1982 כאשר מתברר הן לביון האמריקני והן למזכיר המפלגה הסובייטית מקסים רודין כי יבול הדגן של רוסיה יימצא השנה בגירעון של כ-55 מיליון טונות. המשמעות המידית של המידע היא שברית המעוצות עומדת בפני איום ממשי של רעב. האמריקנים, בראשות הנשיא ויליאם מאתיוס מנצלים את המשבר בכדי ללחוץ על ברית המועצות להיכנס למשא ומתן על הפחתת הנוכחות הצבאית במזרח אירופה וצמצום הנשק הגרעיני (הסכמי סאלט 4). רודין נוטה להסכים אבל מנהיג האופוזיציה בפוליטביורו מתנגד ומציע לפתוח במלחמה מוגבלת ולהשתלט על מרחבים במערב אירופה ועל מצבור הדגן שבהם. אם לא ייחתם הסכם וייפתר איום הרעב, יפתחו הרוסים במלחמה שתוביל למלחמת עולם.
במקביל לוקה ראש תחנת השירות החשאי הבריטי (S.I.S) במוסקבה במחלה ויש להחליפו. הבחירה נופלת על איש מבצעים ותיק ומנוסה, אדם מונרו שמו. הוא התגייס לצבא הבריטי בשנת 1954, "ואחרי הטירונות הוצב לשרת בגדוד שבו שירת אביו בזמנו, רגימנט ההרריים של גורדון. הוא נשלח לקפריסין ופעל נגד הפרטיזנים היוונים בהרי טרודוס" (עמוד 27). בהמשך הוסמך לקצונה ושימש כקצין מודיעין. לאחר שחרורו, כעבור שלוש שנים, פנה לעבוד כעיתונאי ב"רויטרס" בברלין, רגע לפני שהוקמה חומת ברלין בשנת 1961. שם גויס לעבוד ב"פירמה", השירות החשאי הבריטי.
זמן קצר לאחר הגעתו למוסקבה פוגש מונרו באהובתו הישנה מימי ברלין, ולנטינה. עתה קצרנית המתמללת את דיוני הפוליטביורו. זו מעבירה לידיו מידע רגיש המסייע בידי המערב לנהל את המשא ומתן עם ברית המועצות. הצרות מתחילות כאשר ארגון טרור אוקראיני, עליו מפקד בריטי- אוקראיני בשם אנדרו דרייק, מתנקש בחיי ראש הק.ג.ב. המתנקשים, יהודים אוקראיניים, נמלטים למערב גרמניה בתקווה להגיע לישראל, ושם במסיבת עיתונאים, ולספר לעולם את מי הרגו. אף שהפוליטביורו מנסה לטייח את הפרשה, משתלטים דרייק ואנשיו על מכלית הנפט הגדולה בעולםה מפליגה בים הצפוני ומאיימים שבמידה ולא תיחשף ההתנקשות יפוצצו את המכלית וימיטו שואה אקולוגית על המרחב הצפון אירופי. ברית המעוצות מצידה מאיימת שמידה והמערב לא יצליח לפתור את משבר המכלית ותיחשף ההתנקשות בחיי ראש הק.ג.ב יסרבו לחתום על ההסכם שאליו הגיעו עם האמריקנים, הכולל דגן תמורת צמצום כוחות באירופה וצמצום נשק גרעיני.
"אין לי ברירה. ליתר דיוק, בכל דרך שאבחר – ימותו אנשים" (עמוד 217), מנתח הנשיא האמריקני מאתיוס את הדילמה שמונחת לפתחו. הממשל הבריטי מטיל על "רב-סרן סיימון פאלון מחיל הנחתים המלכותי הבריטי" (עמוד 205), מפקד יחידת שירות-הסירות-המיוחד (S.B.S). "קצין-הצוללנים היה רחב-גרם ושריר. הוא היה התגלמות התפיסה שמאחורי שירות-הסירות-המיוחד. יחידה זו הוקמה ללוחמה קונוונציונאלית. אנשיה התמחו בתקיפת מיתקני-חוף וכלי-שיט. היה עליהם להיות שחיינים מעולים, שייטים מעולים, צוללנים מעולים, טפסנים מעולים ולוחמים עשויים ללא-חת. הם למדו לצנוח, להיות חבלנים ולהמית בשחיטה, בשבירת מפרקת,בחוט-חניקה ובידיים ריקות. הם אומנו לא להוציא עקבות" (עמוד 186). מונרו ופאלון, כל אחד בגזרתו חייבים לפעול בכדי לפתור את המשבר בטרם תפרוץ מלחמה או שואה אקולוגית. אבל מונרו אינו יודע שבמשחק הגדול של הריגול, כפי שתיארו קיפלינג, לא הכל פי שהוא נראה.
תרגום הספר, שנעשה בידי אריה חשביה, מצוין ומדויק. ניכר כי המחבר, בעברו טייס קרב בחיל האוויר הבריטי וכתב של ה-BBC, ערך תחקיר מקיף לספר בטרם רקם את העלילה המותחת וניכר כי הוא מכיר את אופיים, רקעם וטיבם של האישים שממלאים את הפונקציות שהוא מתאר. כך למשל מתואר ברק יועץ הביטחון של ראש-הממשלה, באופן שמזכיר בדברים רבים את מאיר דגן, ששימש בין היתר כיועץ רה"מ שרון למלחמה בטרור. "כמעט ככל גבר אחר בישראל, היה איש-צבא לשעבר. אבל האיש שכל מקורביו כינוהו "ברק" לא היה איש-צבא רגיל. הוא החל את דרכו כצנחן, בפיקודו של רפאל איתן – "רפול" האגדי. אחר-כך הועבר ליחידת-עלית מיוחדת, עד שנפצע בברכו בפשיטה על בית-דירות של מנהיגים פלשתינאים בביירות" (עמוד 249).
אמנם הספר אינו מהטובים של פורסיית אבל גם כך הוא טוב בהרבה מלא מעט מותחנים בשוק. כדאי!!!”
